ב"ה
כתבתי את שמך על החול
לבדי בין הרבה חברים
מתבוננת בים הכחול,
אולי שמך יימחק עם הגלים.
אני מפוררת את החול בין ידיי
והוא כל כך נעים למגע
ואני שוב חושבת שאסור לי להתגעגע
כשזה היה אני ואתה.
יש הרבה רעש מסביב
אבל אצלי הכל שקט
אין שום דבר בעולם שלי
חוץ מהרעש של הגל שמתנפץ.
האופק חשוך ואין לראות דבר,
רק ירח אחד ומספר כוכבים
מנסים להאיר את העתיד
או אולי השתקפות של העבר.
אני נשארתי אני, מפוחדת
ואני יודעת שאני עוד בורחת
וזה לא הלילה, שבגללו אני רועדת
וזו לא המנגינה, שבגללה אני צורחת.
כתבתי את שמך על החול
לרגע קט להיזכר
אך לא ציפיתי שהגלים ימחקו אותך
באותה מהירות שהזמן עובר.
תגובהתגובות