וארצי, עוטה לבן.
שמיכת שלג עטופת הוד מכסה ומרפרפת בקור שקט.
יפה כלבנה, ארצי.
יפה ולבנה.
הפתיתים הרוקדים במחול סוער מטשטשים את ראייתי,
מהפנטים את הגוף.
ומתוך הלובן הנפרש, מבצבץ לו לפתע
מעט מן האדום אדום הזה.
עוטה אומתי בגדי מלחמה, ונאדמת.
לבן, אדום, לבן.
צמתך מבעד רקתך, כפלח הרימון את.
לבן ואדום.
ומן הרחוב מגיחים אחיי, בני אומתי,
מבוססים בשלג.
ועמי, מבוסס גם הוא.
בדם.
שוב, לבן אדום לבן.
קר לי, לבן ומקפיא.
הדם כמו עוצר מלזרום.
ואעבור עלייך ואראך מתבוססת, מתבססת.
ואומר לך, בדמייך,
חיי.
תגובהתגובות