זהו סיפור עצוב ביותר. מאז עזיבתה של עורפה את רות ונעמי - לא נשמע כמותו בעולם כולו.
הכל החל לפני שנים רבות, בימים רחוקים רחוקים, בהם היינו כולנו חמשושיות.
היינו מטופשות כדרכן של חמשושיות, התעסקנו בשטויות שבימים מאוחרים יותר כבר הסתכלנו עליהם בגיחוך.
אט-אט התחלנו להתחבר האחת לשנייה, ואחות לרעותה. כך צמחה לה חברות נפלאה שכמותה לא נראתה מעולם.
החברות צימחה וטיפסה לה כמו צמח מטפס על גדר הבית.
לפתע נכנס לו חרק קטן שחיבל בצמח וכמו באבחת חרב - הוא נגדע לעולמים.
עברה במקום פרה ולקחה את הצמח למקום אחר, אבל אוי, מה נורא. המקום האחר אינו טבעי לצמח ואינו מתאים לו. הוא רגיל לתנאים של פאר והדר ולפתע זרקו אותו למרתף צר וטחוב.
הייתכן הדבר?
האם לא כדאי להחזיר את הצמח לכור מחצבתו?
האם הצמח לא יוכל להילחם בחרק הקטן שמנסה לפגוע בו? האם ניכנע לבינוניות? לקטנים?
בואו ילדים ונחזיר את הצמח למקום מושבו, לביתו.
הרי אסור לקטוף את פרחי הגן...
בואי לגני אחותי כלה! בואי!
תגובהתגובות