זרע נטמן באדמה.
טיפות מים הנמשכות כחוט של חסד.
קרני שמש מפציעות. מבדרות את עליו של הזרע שצמח אט אט לפרח.
פרח מתפלל.
תפילותיו, הן נשלחות אל חלל האוויר. ממלאות את העולם בהתהוות.
בשמחה.
וכמיהתו בקיץ לעוד טיפת מים לרפואה. כמיהה המצטיירת כבקשה פשוטה, אך טומנת בחובה הון. הררי מחשבה.
והנה, אדם.
אדם דואג לפרח זה, אשר התחיל מזרע. זרע שנטמן באדמה.
ואדם זה זכויותיו ועומדות לו, שומרות ומגנות, מקבלות את טיפות המים וקרני השמש. ומסלקות את הראויים לסילוק.
זרע נטמן באדמה.
בנשמה.
תגובהתגובות