אבל דבר ידוע, שיהודי לא קל להיות,
ויחד עם האוכל גם באות הבעיות -
החסה לא מהדרין, עשירה בתולעים,
ולקינוא גדר דמאי (הוא נקנה מ"בני דודים"),
עורלה, נטע רבעי ומעשר שני,
פאה ושכחה וגם לקט לעני.
ושוב הוא מבולבל ושוב חסר אונים,
ואז מצא מוצא חדש, פשוט עשרות מונים -
אם לא בשר ולא צמחים - הפיתרון מהיר,
מיודענו אז מחליט לחיות רק מאוויר.
אך כפי שנאמר, בישראל לא סתם נושמים -
"אוירא דארעא" כאן הוא אויר מחכים.
ותוך כמה נשימות הוא כבר לומד להיזהר,
שלא לנשום חלילה אויר "דבר אחר".
אויר של גילולים הוא לעולם אינו שואף,
גם לא אויר חמץ וגם לא אויר טרף.
נכון ש-"ריחא מילתא", זו רק דעה אחת,
אבל "ספק דאורייתא" אין להקל בו קצת.
הזמן חלף לו במהירות ותוך ימים מספר,
בבוקר יום בהיר אחד אותו צדיק נפטר.
מגיע חיש מהר הוא לדין שבמרומים,
וכל צבא מרום מגיעים להיות עדים.
אחד אומר "צדיק זה, אכל הוא רק כשר",
"ישר לגן העדן", מוסיף אחד אחר.
ואז נהית דממה וכולם מאזינים,
כי הנה מגיעה ההקראה של פסק הדין.
"היהודי הזה כשר הוא מקודקוד עד אגודל,
שמר הוא טוב על פיו ובטריפה אינו נכשל,
אך פסוק אחד שכח כלל ואותו אינו קיים,
כי הלא כבר נאמר בתורה "וחי בהם".
וגם אם תטענו שהפסוק אינו פשוט,
הלא פירש כבר שמואל - "וחי, לא שימות".
תגובהתגובות