ציירתי ציור. בית, עננים, שמש וציפור.
ציירתי חיים שלמים.
של תום, טוהר, פס של שמחה שזור בעצבות תהומית. אהבה מעורבבת תהיות.
לקחתי את המכחול והטמעתי את חותמי בעולם. הוספתי נגיעות של ידע שאספתי במשך מסעי, וקינחתי בקמצוץ אכזבה. ציירתי עולם שמאוכזב מעצמו.
לקחתי את הדף, קימטתי והשלכתי. העולם המקומט שלי שוכב בפח.
****
ציירתי ציור. פרח על גבעה, גשם
מטפטף, וילד קורא ספר.
ציירתי חיים שלמים.
חיים אחרים.
זרקתי את הצבע על הבד, בלי שום הכנה מוקדמת. נחתתי, החילותי לטבוע, אך מהר מאוד מצאתי דרכי חזרה. נשימותיי הפכו אט אט סדירות ומאוזנות.
מחשבותיי חזרו לעצם הווייתן. גופי, התאקלם גם הוא, מתקדם בצעדים מאוזנים. מדדה.
אך בטוח.
נע לעבר מטרה בלתי מסומנת.
ואני, אני ציירתי
ציור.
שמש ופרח על גבעה.
חיים אחרים.
חיי
שלי.
תגובהתגובות