בס"ד
פרק א -טוֹיבֶּע
טויבע נשאה את עיניה אל האופק הכחול. מתי כבר יגמר הסיוט הזה ?
כבר חמישה שבועות הם מתנדנדים בתוך קופסת הסרדינים הזאת וסביבם רק מים ושמים.
היא ובעלה וחמישה זאטוטים ,מנסים לשמור על מרחב מחיה משפחתי מינימלי בבטן הספינה הרעועה,בין מאות הפליטים האחרים. נחמה אחת יש ,חשבה לעצמה במרירות, הילדים לא יכולים להתרחק יותר מדי במצב הזה…
לפני שנה הכל התחיל,
בעלה נכנס הביתה כולו צוהל ונרגש.
"יש" הוא צעק ונופף בהתרגשות בפיסת נייר "יש,יש,יש,יש".
"מה אתה צועק ? אני כבר שעה מנסה להרדים את התינוקת,והנה אתה נכנס ומעיר אותה בצעקות שלך,אפשר לחשוב מה קרה ? המשיח הגיע? ותפילת ערבית התפללת? או שאולי שוב כולם ברחו מבית הכנסת לפני שהספקת לנעול את הערדליים ? "
"יש לך מזל,טויבע, אני כל כך שמח, שאפילו את לא תצליחי לקלקל לי את מצב הרוח,אשתי היקרה ,באמת יש לך מזל !"
"טוב, נו,שב תאכל ארוחת ערב, ונשמע סוף סוף מה כל כך מרגש,מה כבר יכול לקרות כאן ?
הדבר הכי טוב שקרה כאן בעשרים השנים האחרונות הוא שהקוזקים ששחטו חצי קהילה בעיירה הסמוכה, התבלבלו ושכחו שגם כאן ,בחור הנידח הזה יש כמה יהודים,ודילגו עלינו בדרכם לאודיסה, זה הדבר המרגש היחיד שאני זוכרת כאן, מילדותי ועד היום…"
"זהו, בדיוק ,טויבע,זהו בדיוק !
אנחנו לא צריכים יותר לפחד מהקוזקים,לא יהיו יותר דאגות,ולא לדאוג לכסף ולא לשום דבר,זהו,טויבע,יקירתי, דאגות לא יהיו לך יותר ! "
"אוי ואבוי, בעלי יצא מדעתו….ה' ישמור, אוי ואבוי,הוא השתגע,מי יפרנס אותנו עכשיו ?"
בסופו של דבר הכל התברר. בלי לשאול יותר מדי הוא לקח את כל כספי החסכונות וקנה כרטיסים באניה לאמריקע,וכמו תמיד,היא נאלצה להסכים בסופו של דבר..
והנה הם כאן, אחרי מסע מלא תלאות, בעגלות, ברכבות ,ועכשיו באניה הזאת,שמתנדנדת כבר שבועות על הגלים,ולא רואים את הסוף…
"יבשה !" "יבשה !" עלו הצעקות מהסיפון, "הגענו לאמריקה !" "יהודים ! הגענו לאמריקה !"
כולם עלו בריצה קצרת נשימה אל הסיפון ,ואכן, הרחק הרחק בקצה האופק נראתה דמות יד מחזיקה בלפיד…
אחרי כל השבועות האלה, הם כבר ידעו מה זה אומר, זהו "פסל החירות" ,הגברת הגדולה של אמריקה המבטיחה חופש ועושר לכל הבאים בשעריה, הגענו !!
אחרי ארבע שעות היתה כבר טויבע מנסה נואשות לאחוז את כל חמשת ילדיה ,ולשמור על מקומה בין אלפי האנשים שהצטופפו מול פקידי הקבלה של לונג-איילנד.
ה"אלטע-לנד" נשארה הרחק הרחק מעברו השני הים….
תגובהתגובות