יצירות של יונה

ולא מצאה היונה מנוח כי מים על פני כל הארץ דואה היונה ברוח אף אחד לא עומד בפרץ והמים רבים,סוערים ושוצפים בתוכם האבן,הם אותה מכסים. כך עפה היונה וסובבת מחפשת וגם מתאכזבת אז החלטה בליבה מתגברת הנה היא אל התיבה חוזרת. חובטת היונה בכנפיה הן נח לשובה מצפה שטה היא במרומים ממרחק אל המים תצפה. ורואה היונה- עלה זית אשר הוא בפיה טרף, מרחוק משתקף בעין סערה, ומראהו כחרב.

בסד אייר תשעא אבא שלי בפסיעות מהירות עולה וגומא מדרגות רחבות ואני אחריו ברגליים קטנות מתבוננת בולעת חומות אדירות לחייל בכניסה אמרנו שלום הארנו פנים וחן של מקום על יושביו בחיוך גדול הוא זורח ואת הלבבות פותח בחצר היונים רוחפות והומות לשיר השירים בנעימה הן עונות ושמש צובעת בגוונים של זהב פיסה של שמים וגם דקל סב. אילו היה להם כח שרים חברים בדיבוק אילו היה להם כח היו הם יוצאים לשוק. וילדה מקשיבה למילים לא ברורות איך לאבא אין כח ? הרי זה לא יכול להיות ! לכו נרננה לקראת המלכה קבלת שבת ו'בואי כלה' כולם פונים ופניהם לאחור רק אב אל מערב מדייק הוא לבחור ויכולו השמים וכל צבאם הנה תפילתנו הסתיימה לה גם. את השומרים בכניסה אנו שוב מברכים ואלה איתנו עולים כאורחים חזרה אל הבית אל קריה יפהפיה אשר שישה ימים של חול עסוקה היא בבניה. שלום עליכם מלאכי השרת לסעודת שבת מצטרפים הם כעת וחוט מחבר בין אז להיום של אור,אהבה וחן של מקום.

בס"ד הוא : נשכחתי בדד בחולות בארץ לא זרועה חלל בשדה טוב ממני גופתו לפחות נמצאה היא : בשכבי בתיבת תחמושת יסור יסרני י-ה איך תוכל נשמתי לנוח ואנוכי בחיק נכריה הוא : נפשי בכפי אני שמתי לגאול את ארצי מיד צר אחריה במדבר הלכתי הכריעוני אהלי קדר היא : בפרוע פרעות אני קמתי להציל את עמי מאכזר כלביאה כרעתי שכבתי וגופי במדי צבא זר הוא : כמו לשנת היובל חיכיתי חמישים שנה במדבר לאט מצבה לי הכנתי פרח על צדיק התמר היא : ששים וארבע שנים פעוטות כבר הפכו לזקנים התהפך העולם ורגז ואני עוד בתוך הארגז הוא : כבר גורשו צוררים שלושה מאדמתה של ארץ קדושה הגיעה העת ונמצאתי למחיצת גיבוריה הובאתי היא : שלטון עריצים הופל בארץ זרה לי בכלל בסוף התפרקה האנדרטה והנה חזרתי הביתה אבשלום =הוא היא א-ל מלא רחמים המצא להם מנוחה במעלות קדושים וטהורים מסרו את נפשם על שמך תביאנו אל ציון עירך שמחים בבנין ביתך מהרה יישמע קול שופר ירננו אז שוכני עפר.

בסד זוג רגליים של טף מקפצות מודדות מרצפות ענק בין יונים של שבת שהומות מעל אוהלו של יצחק ולוחשת האבן "אהובה קטנטנה אלייך נכספתי שבע מאות שנה" --- תודה ליע"ר על ההשראה

בסד איש החיים דחפו, מחצו ,לחצו. החיים לא הרפו, ובכח רדפו. ואותי הם השיגו בין המיצרים. חנוקה,לחוצה ונואשת חיפשתי רק פתח חלון או דלת ובקצה המנהרה ראיתי אור ואותי הוא משך,לא רציתי לחזור. חמקתי החוצה דרך פתח מילוט קשורה רק בחבל,שלא אברח בטעות. חמקתי אל מרחבי החלום ,מנסה לשכוח את מיצרי המציאות. וימצאני איש. הוא שאל : מה תבקשי ? ואני סיפרתי ,ולשמו שאלתי. "למה זה תשאלי לשמי,והוא פלאי ? גם אני כמוך רוצה לברוח,ואת מיצרי חיי לשכוח" הוא הזהיר,והוא נזהר. רוצה שלומים כמי נהר. לפתע פתאום התנפץ החלום. משאיר זכרון ,מזהיר יהלום. יהלום רחוק שמאיר ,ואת החלום הוא מזכיר. החיים כבר פחות שחורים,יצאתי מבין המיצרים. לך,איש,רציתי רק לומר תודה. אולי שוב ניפגש בחלום הבא….

בסד הנה זה עומד ממש אחר כתלנו עוד מעט והאור יציץ אל תוך ליבנו מאחור כבר השארנו את רוב השבוע נסלל הוא בדם ובדמע הוא זרוע רובו של שישי הנה עבר גם כן הגיע הזמן להתחיל להתכונן הנה היא בפתח כבר מחכה עוד מעט ועלינו תזרח יפעתה אלינו מחייכת שבת המלכה שבתה של הארץ שנת השמיטה

בסד שמונה יתומים טריים הגדולה אנושה הקטנה בת שלושה חודשים. האם זה הזמן להתפנק בצלילה מחודשת אל תהומות הדכאון ?

בסד בראשית היתה המצוקה. לפני כן היה לי טוב.הכי טוב שיכול להיות,אבל לא ידעתי את זה. ואיך יכולתי לדעת? לא היתה בי דעה כלל.לא ידעתי כלום,הייתי חלק מהטוב והטוב היה חלק ממני. אבל אז הטוב הזה,החמים והמלטף,התחיל ללחוץ ולדחוף אותי החוצה. כל כך רציתי להשאר,אבל הוא לא נתן לי.הוא לחץ אותי מכל הכיוונים והתחלתי לרצות לצאת. המצוקה היתה נוראה והיא חייבה אותי לצאת. אז הוא דחף אותי ואני דחפתי. החוצה.החוצה. ואז בא החסרון. החיבור נותק.האור היכה בעיני והצלילים באזני,חדים וגבוהים.והיה לי חסר. כל גופי הרגיש את החוסר. מעולם לפני כן לא היה חסר לי מאום. החוסר החדש הזה צעק מכל תא בגופי. פתחתי את הפה ומילאתי את החסר בשאיפה עמוקה,ומיד שמעתי את הצליל . הצליל הראשון שיצרתי אני,הוא יצא מתוך פי.כאב החוסר פרץ מתוך פי בבכי . התחלתי לנשום. ושוב היה לי חם. זה היה דומה לטוב האבוד,אבל שונה. חשתי את החמימות,הרחתי את הריח אבל כבר לא הייתי חלק ממנו ,היינו נפרדים. פתחתי את הפה. הטוב פרץ לתוכו, חמים כמו פעם אבל גם מתוק. זה היה חדש. זה היה נפלא,אבל דרש מאמץ, כל מאמץ הביא לטוב חדש שנכנס לפי ומילא את כל גופי. מתברר שהיה כדאי. הטוב עכשיו הרבה יותר מתוק. ומאז ,כשחסר לי אני בוכה, והטוב הוא מתוק אבל מגיע רק בעקבות המאמץ.

אלוקי אבותי האיר פניו אלי הבוקר בדמותו של אדונצ'יק שמנמן הוא אמר לי : בת מלך,ראית את הג'וקר, אל תיראי,אני איתך כל הזמן! עבד הזמן הוא עבד נרצע אמתו היא שפחה חרופה אך עבדו של המלך,ימצא המוצא למכתו הוקדמה כבר תרופה. אם תרכיני הראש,תקבלי עול שמיים לראשך אחבוש כתר אור של מלכות אם תפני לאחד,תשפכי לב כמים הערפול יתפזר,את תראי בפשטות. יש יד מכוונת,העולם לא הפקר הכל מתוכנן עד אחרון הפרטים. אם נשעבד את הלב לאב בשמיים אז נזכה לחזות בבית אלוקים! חודש אדר טוב ושמח לכל בית ישראל ! משמשמשמשמשמש השיר מתייחס כמובן לשירו הנצחי של ריה"ל עַבְדֵי זְמָן /ר' יהודה הלוי עַבְדֵי זְמָן עֲבְדֵי עֲבַדִים הֵם – עֶבֶד ה' הוּא לְבַד חָפְשִׁי: עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל‑ אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ "חֶלְקִי ה'!" אָמְרָה נַפְשִׁי. שיר יפהפה נוסף המתייחס אליו כתבה אביגיל ,כאן באתר בתחילת השנה

בסד תגובה לקטע הזה: http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=32401 -"איך תביני את זה,אמא?" ? -ומאיפה ,יקירתי,את חושבת שהגעת את לעולם? את חושבת שלי לא היו ציפיות שהפכו לאכזבות כל שבוע מחדש? אז נכון שאף אחד מהם לא תכנן לעשות עלי סרט ב"מעלה",זה רק בגלל ש"מעלה" עדיין לא היה קיים בזמנו.חוץ מזה, אני מזדהה עם כל מילה , מאיפה את חושבת שהגעת את לעולם? באיזשהו שלב תצטרכי להמשיך עם אחד מהם, גם אם הוא חולם ללמוד בחיפה ואת עובדת בירושלים. את תהיי חייבת למצוא את דרך האמצע ביניכם,בדיוק כמו שאני עשיתי, כדי שאוכל לשמוע את שתיקתך, אני תמיד כאן בשבילך,את יודעת....

בסד הנה כהרף עין,עבר כבר שליש שנה ומחוג הזמן חוזר,אל הזוועות של עמונה ואחר כך יבוא הט"וּ והפרחים אז ינבטו כי שוקד אלוקים על דברו לעשותו. ועוד חודש יעבור עלינו בברכה ליהודים תהיה אז אורה ושמחה. עיני שוב יביטו ויִצפו לבאות כצאתנו ממצרים נראה נפלאות. אך בנתיים עוד שבועיים,ונפשי הומיה בלבי מתעוררת הציפיה לשקדיה.

בסד את ה' התהלך,פשוט ותמים. ואיננו,כי לקח אותו האלוקים. עינים טובות,חיוך אדמוני כזה הוא גיסי הצעיר, אין שני. צדיק וחסיד,את ה' הוא עבד זכה להביא לעולם בן ובת לא ראה עמל,ואוון לא הביט בחג החרות הכניס בנו בברית. וחלפו ,לא יותר מחודשים ארבעה ואיננו, אותנו היכתה הזוועה. עליך אזעק צעקה בודדה: אייכה ,גיסי הצעיר יהודה? * יהודה ברוך גרינפלד הי"ד --------------- * אחי הצעיר יהודה מילים: אהוד מנור לחן: יוחנן זראי אחי הצעיר יהודה, האם אתה שומע? האם אתה יודע? השמש עוד עולה כל בוקר ואורה לבן, ולעת ערב רוח מפזרת את עלי הגן. הגשם הראשון ירד לפני יומיים, בערב יום שלישי, ושוב אפשר לראות שמיים בשלולית על הכביש הראשי. אחי הצעיר יהודה האם אתה שומע? האם אתה יודע? בגן הילדים שלך לומדים כבר שיר חדש, ובתיכון התלמידים שוב מתעמלים על המגרש. רוחות ערבית מייללות על המרפסת את כל שירי הסתיו, ואמא מחכה בסתר, שאולי עוד יגיע מכתב. אחי הצעיר יהודה האם אתה שומע? האם אתה יודע? כל חבריך הטובים נושאים דמותך עמם, ובכל הטנקים על קווי הגבול אתה נמצא איתם אחי הטוב, אני זוכר את שתי עיניך, והן פותרות חידה. ובני הרך יפה כמוך בשמך לו אקרא - יהודה.

הפרק הקודם בקישור: /Mosaic/Read/2565 בסד טבת תשס'ז "ותהר האשה, ותשלח ותגד לדוד ותאמר הרה אנוכי. וישלח דוד אל יואב: שלח אלי את אוריה החיתי……..ויאמר דוד לאוריה: רד לביתך….. ויאמר דוד אל אוריה: הלוא מדרך אתה בא,מדוע לא ירדת אל ביתך ? ויאמר אוריה אל דוד: הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות ואדוני יואב ועבדי אדוני ועבדי אדוני על פני השדה חונים, ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי, חייך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה…." (שמואל ב,יא,ה-יא) מדוע סרב אוריה לרדת לביתו ? א . מלך במצוקה הרב מדן מביא דעה אחת (אף שהוא מביע בהמשך דבריו הסתייגות ממנה ) ,לפיה שמע אוריה מפי עבדי דוד על כך שדוד לקח את בת שבע,ולכן סירב לרדת לביתו. לפי גרסה אחרת (המסתמכת על כתובות ט,עא) לא ברור שאוריה ידע מה שנעשה בבת שבע ,אבל היה לו חשד מוצק. לפי דעה זו כאשר כאשר אומר אוריה "ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי" הוא בעצם משתמש ב"לשון נקיה" וכוונתו להתריס בפני דוד "אנשיך במלחמה, ואתה שוכב עם אשתי…". הרב מדן מביע פליאה על אוריה שהיה מוכן בשדה הקרב למסור את נפשו למען דוד מלכו,אולם סירב לעזור לו להיחלץ בכבוד מחטא שנכשל בו באופן חד פעמי. כאמור, הרב מדן מסתייג מהדעה הזאת ומסתמך על רש"י ואומר כי נראה סביר יותר שאוריה לא ידע על מה שקרה, וסירב בתמימות להצעת המלך לרדת לביתו. אם כן,מדוע נענש ? ב . מורד במלכות? מהסתכלות ראשונית ופשוטה בפסוקים עולה חוסר התאמה בין הצעתו "הידידותית " של דוד לאוריה לרדת לביתו ,לבין תגובתו התקיפה והנחרצת של אוריה. הרב מדן מציע הבנה לפיה המקרא מתאר לנו רק את משפטי הפתיחה והסיום של ויכוח ארוך וטעון. ויכוח שהתלהט בין דוד לבין אחד מהבכירים בקציניו,אוריה.והוא מציע להשלים אותו בשיטת "מילוי הפערים" . הרב מדן מציע את האפשרות שדוד מבקש מאוריה לגשת לביתו. לאחר שאוריה מסרב, דוד דורש ממנו לעשות זאת,ואולי אף לעזוב לגמרי את שדה הקרב בטענה שהוא חייב בכך משום שעדיין לא מילא את חובת "נקי יהיה לביתו שנה אחת"(דברים,כד,ה). יתכן שאוריה הצדיק את עצמו בכך שהוא מפקד בכיר וחיוני במלחמה,ואולי בטענה שזוהי מלחמת מצוה ,ולכן אף כחתן הוא חייב להשתתף בה . בלהט הויכוח יתכן שדוד המלך הטיל ספק בחיוניות המלחמה או בחיוניותו של אוריה בסגל הפיקוד. האשמה זו "הקפיצה" את אוריה וגרמה לו להשבע בחייו של דוד,שלא יירד לביתו.בנוסף לכך,רמז אוריה לדוד שבעוד הוא מטייל על גג ביתו בירושלים,מצויים אנשיו ויואב בראשם במערכה קשה,ולכן יואב,ולא דוד,הוא זה שראוי לנהל אותה. ענין זה מתבטא בביטוי שהוא משתמש בו "ואדוני יואב". על כינוי זה שכינה אוריה את יואב בפניו של המלך,אומר רש"י (קידושין מג,עא ושבת נו,עא) שהתחייב אוריה מיתה, כדין מורד במלכות. על כינוי זה שפט דוד את אוריה למיתה ,אולם היה זה מתוך סערת רגשות ונגיעות אישיות שהיה נגוע בהן דוד המלך בגלל הפגיעה שפגע בו אוריה,ובגלל הריונה של בת שבע מדוד. בגלל חוסר האוביקטיביות ,לא יכול היה דוד לקיים את מצות "בצדק תשפוט עמיתך" בדינו של אוריה, והיה עליו למסור את דינו לסנהדרין,שישקלו גם את צדדי הזכות שהיו לאוריה,ולא לדונו בעצמו. כך מסביר הרב מדן את דברי הגמרא שדוד חטא במות אוריה בכך "שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת"(שבת נו). ג . הספר ליואב אוריה הטיח בדוד המלך את העובדה שהמלחמה נמשכת כבר זמן רב מאד ודוד אינו מעורב בה. דוד נפגע וכועס ,אולם הוא נוכח בצדקת הדברים. המצור על רבה(בירת בני עמון) נמשך כבר חודשים ארוכים והוא בא לאחר מלחמות רבות שקדמו לו. במצב זה הלוחמים כבר מותשים,הפיקוד הולך ונשמט מידיו של דוד (הלוחמים רואים עצמם "עבדי יואב"),ובעורף נותרות הנשים בודדות ,והילדים כיתומים. אם דוד המלך נכשל בעקבות כך,הוא חושש מאד לגורלן של שאר הנשים הבודדות בביתן ,ומי יודע מה קרה בינן לבין שכניהן שלא יצאו למלחמה? בעקבות כל זאת מורה המלך לאוריה להשאר עוד יום אחד בירושלים וכותב את "הספר" שיעביר אוריה ליואב. המקרא מוסר לנו רק את הפקודה הנוגעת לאוריה, אולם הרב מדן משער (ומוכיח) שהספר כלל הוראות מפורטות לגבי המשך המלחמה.הספר כלל בעיקר את הדברים הבאים : א.דוד מוכיח ליואב את בקיאותו במהלך המלחמה (בעקבות תחקור אוריה) . הוא דורש מיואב שמכאן ולהבא ידווח לו באופן שוטף על מהלכי המלחמה ויבקש את רשותו לפני כל פעולה משמעותית. ב.דוד דורש מיואב להפסיק את המצור הממושך ולעבור להתקפה ולפריצה אל העיר רבה, כדי להגיע לסופה של המלחמה. ד . המזימה "הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה,ושבתם מאחוריו וניכה ומת " (שמואל ב,יא,טו) לא נתברר מן המקרא עד כמה היה יואב מודע למזימתו של דוד להרוג את אוריה ,וישנן דעות שונות בחז"ל בקשר למידת אשמתו של יואב במות אוריה. אולם קשה מאד לקבל את האפשרות שאוריה הופקר לבדו מול שער בני עמון. מצב כזה היה מתפרש מיד ע"י אנשי הצבא כמזימת רצח(ודוד הרי רצה לטשטש ולהסתיר את מעשיו), והיה גורם לכעס ואובדן האמון בקרב הלוחמים,דבר שעלול לסכן את המערכה וחיי החיילים כולם. הרבה יותר סביר להבין שדוד פקד על יואב מהלך שלם של התקפה על שער בני עמון. אוריה היה אמור לפקד על הפריצה,ולכן מובן מדוע קרא אותו דוד לירושלים. ה"ספר" מצווה את יואב לבצע תכסיס ידוע. אוריה ייצא בראש חייליו כדי לבצע הסחה ו"למשוך אש",ובזמן שהעמונים ייצאו משער העיר כדי לרדוף אחריהם,אמור היה כח אחר להכנס דרך השערים הפתוחים ולכבוש את רבה. הפקודה "ושבתם מאחריו" הורתה ליואב לא לתת את החיפוי הדרוש לאוריה וכך יווצר מצב שהוא ייהרג. דוד קיווה שאוריה ,המפקד הנועז, יפרוץ ראשון וייהרג,ולאחר מותו תישבר ההתקפה ושאר החיילים יסוגו ללא אבידות (מהלכים כאלה מתוארים במספר רב של מלחמות במקרא) אולם במציאות, היו פיקודיו של אוריה נאמנים לו יותר ממפקדיו,הם נשארו עמו מול השער ורבים נהרגו. יואב דיווח לדוד על תוצאות הקרב,ודוד לחץ עליו להמשיך בהתקפה (יא,כה). המתקפה השניה היתה מוצלחת והעיר רבה נכבשה. סביר להניח שבעקבות ההצלחה נשכח הכשלון של ההתקפה הראשונה ו"מורשת הקרב" של המלחמה הזאת היתה חיובית. אולם יש מי שאין שכחה לפניו. לאחר חודשים שלח הקב"ה את נתן הנביא אל דוד והוכיחו פעמיים. גם על שפיכת דמו של אוריה וגם של כל שאר החיילים שנהרגו איתו באותו כשלון יזום. " את אוריה החיתי הכית בחרב..ואותו הרגת בחרב בני עמון " (שמואל ב,יב,ט) המשך בקישור: /Mosaic/Read/3075

אוי,כמה שאני התגעגעתי ! לסופה משתוללת ,לערפל על ההר לברד הנוקש ולשלג הקר. זרחה עלינו שמש יותר מדי ימים לתפילתנו נענה הא-ל ברחמים. ושוב יערוף מטר ושוב טיפה תיזל ויחד איתם גם הפסקת חשמ----

לע"נ אשר ויזגאן News/News.aspx/157623 בת קול שמעתי באה ממרומים "נקום את נקמת ה' במדינים" "את זכר עמלק מחה תמחה" את ארצי חילקו,ואיך לא אמחה? בצוק העיתים ,נשברו הכללים עשיתי דברים לא מקובלים הארץ נחרבת,בני שפחה מתגרים ובת קול מפוצצת בראש ההרים קנא קנאתי,מצאוני השומרים היכוני פצעוני,שמוני במסגרים ברצועות נקשרתי,עזבוני החיים ינקום גם את דמי,אלוקי העבריים. ת.נ.צ.ב.ה. תנחומים למשפחה. שנשמע בשורות טובות

(במדבר,יג,יח -עיינו ברש"י) בסד חנוכה תשסז גדרות,גדרות ,גדרות חומות בטון גבוהות בכל מקום מאבטחים ושערים מצפצפים איכה הפכנו לזרים? נחלתנו לנוכרים מצל עובר משקשקים מתים מפחד לא נושמים. נכתב אחרי ביקור אצל רחל אמנו אתמול, ביקור שכל כולו "נהי בכי תמרורים" /Mosaic/Read/1789 חודש טוב ובשורות טובות. אמן.

בסד א-ל אלוקי הרוחות אנא שמע לתפילת הרווקות. יש לה תואר ומשרה מכונית יקרה ויופי של דירה ולמרות שאת כל אלה כבר השיגה את החיים היא עדיין לא התחילה... ואני לך מודה על כל ענפי המשפחה אחיות ואחים דודים וקרובים וגם רחוקים. ועל כולם יש להודות על כל ארבע הבנות ואביהן שקצת רחוק ועל הבכי והצחוק. תודה לך,אדון הכל ועוד רוצה ממך לשאול: א-ל אלוקי הרוחות אנא שמע לתפילת הרווקות. נכתב אחרי מפגש משפחתי משמח , ואחרי מפגש מפתיע ומשמח עם חברה רווקה שלא פגשתי כבר ה-מ-ו-ן זמן.

בסד מעין מים חיים עמוק דורש הוא להשקיע כדי לשתות וכדי לרוות צריך גם להזיע ולצידו בִּיצה רומזת בקריצה בי מתוקים המים וקל פה להגיע אוי,כמה מתוקים המים הגנובים כך בקלות לאחרים את החיים הורסים.

בסד "מסופר שמישהו ניגש אל הרבי מלובביץ וביקש לדעת אם אמנם המנהג של קיפול הטלית על ידי האיש,מיד עם צאת השבת,הוא סגולה לשלום בית בין איש לאשתו. ענה הרבי: אינני יכול לומר בביטחה אם דבר זה עוזר לשפר את שלום הבית.אולם ברור לי מעל לכל ספק,שאם בעל הבית מפשיל שרווליו ומדיח את הכלים שנשארו לא שטופים משבת,זוהי בודאי סגולה לשלום בית" (חיים נתיב,מקומון "על המקום"גליון 68 ,וישלח תשסז) תודה לרחל כהן מק. ארבע ולשמעון-יהונתן על ההשראה. אמרו גששים ברגע של שטות 'תהיה גבר,אחי תהיה סמרטוט' ואני לך אומרת: דוקא זוהי הגבורה יד בתפילין מעוטרת הושט לה לעזרה. ועוד אתה חולם, ואתה לא מקשיב, על אשה נאה שדעתך תרחיב. איך תוכל אשתך להיות נאה, אם אין לה אפילו רגע להציץ במראה? התינוק צורח והילדים רבים הטיטול –אוף,הוא מסריח ובכיור- כלים שוכבים.. אתה מקשיב ללבך המתלבט בשאלו 'האם זוהי זיווגי, ואולי היא לא?' וכשאתה מרחף בעולמות עליונים רעייתך נשארת לבד עם הקטנים. היא טבועה בעבודה והם לא אומרים תודה היא זקוקה לאהבה תן לה רק מילה טובה. אמור : "אני כמו שור רוצה לך לעזור, אך רמז לא אבין, עזרה מאיזה מין? אמרי לי ,יקירה, אם את צריכה עזרה, רק תני לי הוראות תראי כבר תוצאות" שמעי לי ,אחותי הרפי ,אל תתלבטי! הוא לא יבין לבד כי ככה הוא נולד אמרי לו בפירוש מה לעשות דרוש אם תדברי ברור הכל יהיה סגור. הוא רוצה עזרה לתת וזקוקה את לקבל כל אחד בתפקידו ושלום על ישראל ! שבוע טוב שבוע של אהבה ואחוה ושלום ורעות לכל בית ישראל ,אמן !

בסד "וישלח" תשסז "ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן ה' את עבדך" (בראשית,לג,ה) "ואני אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבוא…" (בראשית,לג,יד) מוקדש באהבה לכל ההורים שביננו, ובמיוחד ליהודי אחד יקר שחשב פעם שהוא "אבא לא מספיק טוב". כי במקלי עברתי בודד ורדוף בורח בעור השיניים מעצתו של עשיו היצר הרע והנה יש עימי- מחניים. שלחו אותי אז אמי ואבי וגם שותפם השלישי עבדתי קשה מסרתי נפשי והנה הם אתי- הילדים. וחוזר עם כולם לארץ חמדה בלבי הודיה ושמחה עם לבן גרתי ותר"יג שמרתי וזיכני ה' בברכה. אך לפני שאגיע לארץ נכספת עלי עוד מחסום לסקל. לעמוד מול עשיו שוב עוד פעם אחת כדי לזכות בברכת "ישראל" נאבק כל הלילה בַּשָׂר ויכול לו אך צולע על ירכי והנה הוא מולי עם כל חייליו מנסה לעמוד בדרכי. עם הילדים אתנהל לאיטי כל ילד יביא עמו עוד, עד יפציע אורו של מלך משיח יעמדו את עשיו הם לשפוט. "ואמתי ילך ? בימי המשיח. שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו" (רש"י, בראשית,לג,יד) ברכה,נחת ושמחה לכל בית ישראל אמן

בכל פעם מחדש הפרידה ממך כואבת בכל פעם מחדש היא כואבת קצת פחות כך תפחת ותכאב ותשאף עד אין סוף אז אולי כבר אוכל איתך לאהוב

איך נשאת בגבורה את חייך לצד איש שנבלה עימו איך יצאת בחכמה אל האיש הצודק למונעו מבדמים לבוא יש שכר לפעולתך,אשת חיל ענווה הנה אל ביתך השליח כבר בא בספר חייך את פותחת עוד דף בדמעותייך לרחוץ רגלי המלך הנרדף

אותך לא הכרתי לעומק האמת,שכמעט ובכלל לא זאת אמך,שתמיד לי עוזרת בעצה, בביצה,ובמה לא? זה אביך,הרב הידוע ששופע תורה כמבוע אחיות מתוקות וקטנות בשמחה עם בנותי משחקות לא הבטתי בך פעמיים בשגרה של יום ויומיים כל אחד במסלול של חייו אין סיבה שאלי הוא יקרב רק שבילים של אותה אדמה ואותה אהבה התמימה של ארצנו,ארץ מולדת בינך וביני מחברת אהבה מקודשת בדם הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם יקום ה' את נקמתם נקמת דוד ואחיקם

בסד רציתי,ביקשתי זכיתי,קיבלתי הרגשתי,גדלתי נשאתי,סחבתי כאבתי,עמלתי חייתי,ילדתי נשאתי,חיבקתי הנקתי,פינקתי השגחתי,ליוויתי למדתי,צפיתי לימדתי,ריפדתי בישלתי,כיבסתי .... וצופה בך עכשיו איך צמחת,אין רבב, ורוצה את לפרוח לחייך ולשמוח. אך את זה לא אוכל לעשות בשבילך. עלייך למצוא בעצמך את דרכך ללמוד להודות, לכבד גם חידות ודברים נסתרים שלפעמים לא ברורים. לחפש ולמצוא בנבכי הימים אותם רגעים נפלאים של חיים. להודות לאלוקים על כל נשימה לדעת לשמוח בכל פעימה. זה פשוט בתכלית צריך רק להחליט לפקוח עיניים להקשיב בין ערביים אל המחדש בטובו בכל יום פעמיים מעשה בראשית,ארץ ושמיים. באהבה אמא --- נכתב כתגובה ליצירות: /Mosaic/Read/5510 /Mosaic/Read/5553

בס"ד לק"י נחש רושף רוחש לוחש בפה פעור פנים של אש והוא מזהיר 'התרחקי- בגורלך אל תשחקי' והוא מותיר בי הרהורים: שבריריים הם החיים. פגשנו הערב נחש. זה היה מפחיד !!!

בסד פרק ב – רחמים הגרזן הונף והיכה בחבטה על גזע העץ. זה לא עזר,העץ נשאר זקוף ויציב בדיוק כמו קודם,אפילו שריטה לא נראתה עליו. הגרזן הונף שוב ושוב,וקצב החבטות הלך והתגבר,הלך והתגבר. החבטות הפכו חזקות יותר ותכופות יותר,כאילו עשרות אנשים הצטרפו אליו והחלו להכות גם הם בעצים. "יוכבד יוכבד" הוא התחיל לצעוק. מה פתאום הוא קורא לה באמצע היער?,ומה היא עושה שם בכלל? יוכבד התעוררה בבהלה.החדר היה אפל ,הנר כבה מזמן ומן הדלת עלו החבטות והקריאות "יוכבד יוכבד". "אני כבר באה" היא קראה. התעוררה באחת וקפצה ממיטתה אל הדלת. זכריה עמד שם מתנשף "בואי מהר, הצירים התחילו". יוכבד אספה במהירות את הציוד הדרוש ומיהרה בעקבותיו. זה היה מוקדם מדי. ליבה לא בישר לה טובות. כשהאיר הבוקר התעורר הכפר כולו מזעקותיה של רחל. המורי זרז את הבנים לצאת . היום הם ילמדו בשדה. האמהות שלחו את הבנות עם אבותיהן. היום הן יעזרו לאבא במרעה, ולא יהיו ליד אמא בבית. והזעקות קרעו את הבוקר ואת לב הנשים, "אנא ה' הושיעה נא!". כשירד הערב, מנתה משפחתו של זכריה שני אנשים, אותו מספר כמו קודם. היה הבדל אחד. קודם הם היו שניים- הוא ואשתו. עכשיו הם שוב היו שניים-הוא ובנו הקטן. פנינה לקחה אותו. היא עצמה ילדה חודש אחד לפני כן. התינוק יוכל להצטרף אל בנה, היא תניק את שניהם. כעבור שבוע הוכנס הרך הקטן בבריתו של אברהם אבינו. ונקרא שמו בישראל "רחמים", בתפילה שיתמלא עליו הקדוש ברוך הוא ברחמים, כי יתום הוא מרחם אמו.

בסד News/News.aspx/160934 על חורבות בית אמו ברוב עם נכנס העולל בבריתו של אברהם עולל של חיים התחדשות ותקווה מעז יצא מתוק והכל לטובה מה אומר לך,אמא ומה לך אאחל יחד איתך בתפילה אייחל שימשיך זה הרך את הכוכב שדעך לוּ שמש צדקה ומרפא בימיו עלינו תזרח גדלוהו בנחת ולא נדע עוד פחד על אדמת חומש יתרוצץ אור של שלום ממנו יתנוצץ ויחד עמו נעלה בשירה להקריב קרבן פסח בבית הבחירה לשנה הזאת בירושלים הבנויה אמן!

בסד "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו,שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ותגיענו למחוז חפצנו לחיים ולשמחה ולשלום ותחזירנו לביתנו לשלום…" (תפילת הדרך) "וכך היתה תפילתו של כהן גדול: יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו,שתהא שנה זו הבאה עלינו ועל כל עמך ישראל בכל מקום שהם,אם שחונה גשומה,ואל תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים לענין הגשם בשעה שהעולם צריך לו, ואל יצטרכו עמך בית ישראל בפרנסה זה לזה ולא לעם אחר.שנה שלא תפיל אשה פרי בטנה ושיתנו עצי השדה את תנובתם, ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה" (מוסף ליום כיפור) ולא נענתה תפילתו של כהן-אור ביום הַכְּפוֹר. אבינו מלכנו, לא זאת היתה כוונת כהן ביום הַכִּיפּוּרִים כשביקש "אל תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים" ומתי כבר נזכה ותמחה,אבינו, דמעה מעל כל פנים ? "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה אד' ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל-פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ, יָסִיר מֵעַל כָּל-הָאָרֶץ--כִּי ה' דִּבֵּר" (ישעיהו ,כה,ח )

אסון כה נורא שמעו נא,אחי נלקחה הדסה מבית מרדכי עליה נמשך חסד חוט חינני בביתו של צדיק איש ימיני נחטפה והושמה בחיקו של ערל זולל וסובא בשיכר מתגולל מדוע קרה כך לבת ישראל ? לא נדע לא נבין את דרכיו של הא-ל וקיבלה בשתיקה הגזרה הרעה בדממה ממתינה שתבוא השעה ואז התגלתה הסיבה בפשטות "אם לעת כזאת הגעת למלכות" נבחרה לתפקיד בידי מלך עולם להיות שליחתו להציל את כולם ואת גודל הנס החבוי בהסתר נחגוג ונקרא במגילה של אסתר נלמד ונזכור תמיד לשנן בחיי כל אחד מאיתנו גם כן הגלולה המרה היא תמיד מתוקה אלוקינו מקדים רפואה למכה. אדר תשס"ז

חברון אהובתי אנא שאי קולך בבכי על הררייך הנה שוב נאספים הראשונים שבים אל עפר רגבייך לפני שנים פנחס מנצורה ואז אבי מורי אחריו מרים טויטו וגם קלרה דריבן אם חברי. ואבד עוד צליל לעם לא אלמן נאסף אל עמיו הרב מנחם ליבמן ולפני כשנה היכה בנו רעם בך נטמן נחליאל רבי אברהם ושוב את המצוקים בערב שבת ניצח האראל נאסף על עמיו אל אדמת עיר אבותיו צדיק וחסיד ר' יאיר אוריאל על הר גבוה עלי לך חברון אהובתי הרימי בכח קולך ספרי ואל תחשי יקרים באדם גיבורים בסודם מעפר הם הקימו את עיר אברהם יבדלו מהם לחיים יקרים גיבורים וצדיקים אבותינו ואמותינו מדבש מתוקים יזכו במהרה בימינו לשמוע בבית מקדשנו כהן קורא ברון "האיר כל המזרח עד שבחברון !"

הפרק הקודם בקישור: /Mosaic/Read/3220 בסד שבט תשס'ז ג . החטא השלישי דוד שכב עם בת שבע,ואחר כך שלח את אוריה אל מותו,אולם על שני חטאים אלה לא הוכיח אותו הקב"ה. הקב"ה שולח את נתן הנביא להוכיח את המלך רק לאחר החטא השלישי,לקיחת בת שבע לאשה. וזהו לכאורה,חטא קל יותר,שהרי בת שבע כבר אינה אשת-איש. רק אז נאמר "וירע הדבר אשר עשה בעיני ה' "(יא,כז). הרב מדן מבין מכך שדוד "הצליח להשלות את עצמו" שלא היה פסול במעשיו עם בת שבע ועם אוריה ,והם נעשו כדין. אולם ברגע שהוא לוקח את בת שבע לאשה מתברר למפרע,שהיו שיקולים זרים בדין המוות שנגזר על אוריה. הנאתו של המלך מתוצאות המעשים מצביעה על אשמתו. הרב מדן מקביל את תוכחתו של נתן "את אוריה החיתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה" (יב,ט) לתוכחתו של אליהו הנביא לאחאב :"הרצחת וגם ירשת?" (מלכים א,כא,יט) ד . הילד למרות זאת ,ההשוואה בין דוד ואחאב לוקה בחסר. בעוד שמניעיו של אחאב ברורים,קשה לנו למצוא את הקו המנחה בשרשרת החטאים של דוד. כיצד התדרדר בצורה כזאת מחטא אחד למשנהו? ישנן שתי אפשרויות מקובלות למענה על שאלה זו, אותן הרב מדן מציג וגם סותר . א. כל המעשה מלכתחילה נבע מאהבה גדולה שחש דוד אל בת שבע. הרצון לשאת אותה לאשה הוא זה שהניע אותו לסלק מדרכו את אוריה. - דרך זו מציגה את דוד המלך באור שלילי.חסרונה העיקרי של שיטה זו הוא בעובדה שדוד קרא לאוריה משדה הקרב ושידלו בכל דרך אפשרית לרדת אל ביתו. מכאן ניתן להבין שדוד ראה במה שקרה בלילו הראשון עם בת שבע מעידה וכשלון.הוא ניסה לחפות עליו בכך ששלח את אוריה אל ביתו ובהחלט היה מוכן לוותר על בת שבע אם אוריה היה שומע בקולו. ב. דוד ראה במה שקרה בלילו הראשון עם בת שבע מעידה וכשלון.הוא ניסה לחפות עליו בכך ששלח את אוריה אל ביתו. לאחר סירובו של אוריה,חש דוד שאין לו ברירה אלא להורגו ולשאת את בת שבע, כדי שלא יוודע שהרתה מדוד בזמן שבעלה עוד היה בחיים. בדרך זו הולכים רוב המפרשים בנסיונם לבאר את מניעיו של דוד. - גם בדרך זו ישנם שני חסרונות עיקריים: האחד הוא שסביר להניח שהיו לדוד אפשרויות נוספות לחפות על חטאו. ובנוסף, לאחר שמת אוריה הרי הסתרת קלונה של בת שבע היה יכול להשאר ענינה הפרטי, ובני משפחתה הם אלה שהיו מנסים להסתיר את ההריון. בעצם זה שלקח דוד את בת שבע לאשה הוא דוקא חשף את קלונו יותר. עכשיו נודע ליואב ולכל מי שראה את האגרת של דוד, מה היתה הסיבה למזימה להרוג את אוריה. מצב זה מגביר את קלונו של דוד יותר מאשר אם לא היה נושא את בת שבע,וכך לא היה נודע מיהו אבי העובר שברחמה. מתוך החסרונות של גישות אלו מגיע הרב מדן למסקנה שהיה מניע אחר,שאליו לא התייחסו המפרשים. מניע זה הוא שהנחה את דוד וגרם לכל שרשרת חטאיו . מה שהכתיב את כל צעדיו של דוד המלך,לדעתו של הרב מדן, מאז הרגע שבו הודיעה לו בת שבע שהיא הרה ממנו, היה הדאגה לילדו . הרב מדן מצביע כאן על כך, שבפרשה זו פועל דוד בצורה לא-רציונלית הנובעת מעוצמתו של הרגש. זוהי עוצמת רגשות אדירה הנובעת מאהבה יוקדת העלולה לפרוץ גבולות של הגיון ושל איסור והיתר . אולם בניגוד לדעה המקובלת המשייכת אהבה כזו לאהבת גבר ואשה, מראה לנו הרב מדן שבמקרא זוהי דוקא אהבת אב לבנו. הביטויים העצומים ביותר בכתוב לאהבה זו הם אהבתו של יעקב ליוסף ולבנימין (שדרכם מתבטאת אהבתו לרחל), ניתוק הקשר בין דוד למיכל מתבטא בעובדה שלא היה לה ילד. ומאידך,הנסיון הגדול ביותר שבו התנסה אברהם אבינו היה נסיון העקידה –עימות אהבתו לקב"ה מול אהבתו הגדולה ביותר-אהבתו לבנו. קו מנחה זה יכול להסביר את כל שרשרת מעשיו של דוד: דוד חשש שאוריה יתנכל לילד שיוולד מבת שבע,ולכן היה מוכן לוותר על אבהותו והזמין את אוריה כדי שיחשוב שהילד נולד מזרעו. מכיון שאוריה סירב, שלח אותו דוד אל מותו. לאחר מכן לקח דוד את בת שבע לאשה,למרות שבכך יתגלה קלונו בפני יואב ואנשיו.הוא עשה זאת רק מתוך הדאגה לילד, כדי שהילד יוולד לאב חוקי . הכיוון הזה נותן גם הסבר מדוע חיכה נתן הנביא רק עד לסוף הריונה של בת שבע,ורק אז בא להוכיח את דוד. הוא מסביר גם את התאמתו ועוצמתו של העונש- מידה כנגד מידה. דוקא באותו ילד שלמען חייו ורווחתו חטא דוד בכל אותם חטאים,דוקא בו יתקיים העונש "גם הבן הילוד לך מות ימות"(יב,יד). כל מאמציו של דוד ירדו לטמיון,ולמרות כל מה שעשה כדין ושלא כדין,ולמרות תעניתו ותחנוניו של דוד לאחר שהבן נולד- למרות כל אלה - הילד ימות. הרב מדן מציע את ההבנה כי אהבה גדולה זו לבנה של בת שבע, באה לדוד אחרי אכזבתו מבניו האחרים ואכזבתו הגדולה ביותר מאשתו הראשונה,מיכל,שלא ילדה. מיכל היתה אמורה להיות הגבירה שממנה יוולד יורש העצר. וגם כאן,האהבה למיכל נבעה מהאהבה הגדולה שחש דוד אל אחיה,יהונתן,והתקווה שהיא תלד בנים הדומים לו. לאחר שהתברר לדוד מפי נתן הנביא שבנו ממשיכו עדיין לא נולד (שמואל ב,ז,יב) נקשרה נפש דוד בעוברה של בת שבע מתוך התקווה שהוא יהיה ממשיכו שיבנה את בית המקדש. עוצמת הגעגועים לבן ממשיך,לאחר שכל בניו הכזיבו, היא שגרמה לדוד לפעול ללא שיקול דעת ולהתדרדר לחטא. לאחר שנענש דוד על חטאו במות בנה של בת שבע ובעונשים רבים נוספים, התכפר עוונו . בסופו של דבר,היה זה ,אכן, בנה של בת שבע- שלמה, שהמשיך את דרכו של דוד. את כל אהבתו השפיע דוד על שלמה והמליך אותו למרות התנגדותם של יואב ואנשיו. שלמה המלך הוא זה שבנה את בית המקדש ועליו נאמר "וה' אהבו".(שמואל ב,יב,כד-כה) המשך בקישור : /Mosaic/Read/3530

בסד את הדברים הבאים כתבתי לפני חודש וחצי בתגובה לדברים שסיפר איתמר. (כאן) /Mosaic/Read/2327 היום ראיתי באתר "ישעניוז" דבריו של אדם שטוען שרק בגללנו הוא כבר לא יכול לטייל בבריכות שלמה. http://yeshanews.com/?id=53423&c=opinion (תגובתו של "משוטט בדרכים" ) אין הרבה סיכוי שאותו משוטט יאמין לי, אבל אני מתגעגעת לבריכות שלמה הרבה יותר ממנו. לכן ראיתי לנכון לפרסם שוב את דברי באותו ענין. בבקשה : אתה מזכיר לי ימי ילדות רחוקים בעיר חברון. היינו מטיילים בשבת בכל מרחבי העיר. שותים להנאתנו "חלב שקדים" (מישהו עוד מכיר את הדבר הזה?),כאשר המוכר יודע שלמחרת (ביום ראשון) יבוא אבא לשלם לו. משתוממים למראה ראשי הגמלים שהציצו אלינו בקצותיהם של חתיכות בשר עצומות בקסבה השוקקת. את השמלות לחגים היינו קונים בחברון. בכל מוצאי יום כיפור ושביעי של פסח היה אבא ז"ל יורד למאפיה החברונית ומביא פיתות טריות. לשבירת הצום או לטעם ראשון של חמץ. את הקיץ האחרון של ה"שלום" הזה ביליתי בקיץ תשמ"ז בכפר הנופש "חוף דקלים" בגוש קטיף זכרונו לברכה. היינו קבוצה של עובדים צעירים שכללו יהודים וערבים ביחסי עבודה וכיף מצוינים. בסתיו,מיד אחרי אותו קיץ נפלא, פרצה ה"אינתיפאדה הראשונה". בעקבות זכרונותי מאותו קיץ כתבתי את הסיפור "עזה" /Mosaic/Read/522 א-ב-ל היום אני יודעת שהימים הללו לא ישובו.אין סיכוי.ואין שום רצון. ה"אוטופיה" עם ערביי חברון תמיד היתה מלווה בזכרונות מתרפ"ט,בשוק הסיטונאי הממוקם על חורבות בתי היהודים, בשירותים הציבוריים הממוקמים בתוך חורבות בית הכנסת "אברהם אבינו". בסניף בנק לאומי בחברון, אותו סניף בנק שאת מנהלו הראשון, אליעזר דן סלונים הי"ד שחטו הפראים עם כל היהודים שביקשו למצוא בביתו מחסה. בבית הדסה החרב שבמרתפו נשמעו עדיין זעקותיו של הרוקח שנרצח במיתה משונה בידי אותם ערבים שבהם טיפל וסיפק להם תרופות חינם אין כסף. האינסטינקטים החייתיים של הפראים, טובים יותר מאשר אלה שלנו. הם יודעים "זה או אנחנו או הם". אין שני מלכים משמשים בכתר אחד. חזרנו לארצנו,והגיע הזמן שנגרש מכאן את אויבינו. ומי שלא מסוגל לגרש את אויביו ,סופו שמגרש את אחיו. "כל המרחם על האכזרים,סופו שמתאכזר על הרחמנים" צר לי ,איתמר, אבל זו האמת המרה. וכמה שנכיר בה מוקדם יותר ,כך ייטב ! /Mosaic/Read/585

נורא התחשק לי לקרוא לשיר: * ,אבל אני יודעת ששני מאד לא אוהבת את זה.... בסד לפעמים אני חולמת עֲלָיו,עֲלֶיהַ עֲלֶינוּ לפעמים אני רוצה דמעה להיות ככה פשוט לצנוח בלי כֹּחֵַ.

מתוך פרויקט פרשת ויצא Forum/lmf_Read.aspx/15907 בסד "ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני…" (בראשית,ל,טו) זה שוב הפה שלי, נמאס !!! בלי מעצור הוא אץ ורץ את אחותי המעונה הטביע שוב ביגונה. איך זה העזתי, בלי ליבוש* ממנה עוד תשלום לדרוש על מציאה אשר מצא בני הבכור שבקבוצה. האם שכחתי עת קשה שבה יועדתי לרשע ? זלגו עיני דמעות כמים והתרככו לי העיניים. ואחותי בצדקתה ויתרה היא על אהבתה מסרה חינם את עולמה שאכנס בו במקומה. ועוד שבע שנים מרות חיכתה,ציפתה היא ,האחות ונכנסה היא כצרה במקום להיות כאן הגבירה. ואנוכי יולדת בן ועוד אחד ועוד,גם כן ואחותי היא עקרה סגור רחמה זה כה נורא. ולי,אני,עיני צרה הפכתי קמצנית נורא. כלום לא יכולתי לאחות לתת דודא רק ,לפחות? דרישות דרשתי ותשלום תמורת כמעט ממש מאום. ואחותי הצדיקה היא שוב נותנת,בלי מילה את יעקב אישה הטוב לאחותה,כולה מכאוב. "וישמע אלוקים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי…….ותקרא שמו יששכר" *להתבייש

בסד טבת תשסז "שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים. דרך הנשר בשמים דרך נחש עלי צור, דרך אניה בלב ים ודרך גבר בעלמה. כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און". (משלי,ל,יח- כ) וְדֶרֶךְ גֶבֶר בְּעַלְמָה מְאָז וְלְתָּמִיד – תָּעַלוּמָה אִם שלמה הַמֶלֶךְ ל א הֵבִין הַרוֹעֶה בַּשוֹשָנִים מָה נֹאמָר וְאֵיךְ נָהִין לֵידָע,אֲנַחְנּוּ הָקְטַנִים. הֶן הַיָ'ה הָחַכַם מִכּל אַדָם וְאֶלֶףְ נָשִים הָיוּ לוֹ גָם. אַךְ מוּל רָז שְכָּזֶה גָם רָעַיוֹנָיו נִלְאוּ וְהוֹדָה וְאַמָר "מִמֶנִי נִפְלֶאוּ" וְמְאַז נִכְתְּבוּ אָלְפֵי מְחְקָרִים דֶרֶךְ נֶשֶר בַּשָמָיִים מְתָּעַדִים צָפָּרִים בְּנַחָש עַלָי צוֹר יִצְפּוּ זוֹאוֹלוֹגִים וּסְפִינוֹת עִם לָוְיָין מְנַהָלוֹת דִיאַלוֹגִים. רַק דַבָר אֶחַד נוֹתָּר כְּשֶהַיָ'ה דֶרֶךְ גֶבֶר בְּעַלְמָה –חִידָּה וְתְהִיָ'ה. נִשְבְּרוּ קולמוסים הִתְּמָלְאוּ קוֹלְנוֹעִים וּבְנוֹת יְרוּשַלָיִם שוֹאָלוֹת עוֹד וָעוֹד "הַיָפָה בַּנָשִים,מָה דוֹדֶךְ מִדוֹד ? " וְהָבּוֹרֶא הַכֹּל- יָכוֹל, בִּשְעוֹת הפנאי,מָה הוּא עוֹשֶה? כַּךְ שַאָלָה הַמָטְרוֹנָה אֶת רַ' יוֹסֶי. אֶלוֹקֵי הַאֶלוֹקִים וָאַדוֹנֵי הַאָדוֹנִים, מָה מָעַשָיו? מְזָוֶוג זִיוּוגִים ! לוֹקֶחַ הוּא אֶש וְקוֹשֶר אוֹתָּה לָמַים זֶה קָשֶה וּמְרַגֶש הַשִמְחַה עַד הֲשַמָיִים יֶש רַק דַבָר אֶחַד בָּרוּר אֶיךְ בִּמְחִיר כּל הָקְשַיִים נִקְנֵית מַתָנָה וְאֵין לָה שִיעוּר מִתְּגָלֶה וּמוֹפִיעַ פֶּלֶא הָחַיִים. וְדוֹר יָקוּם וָחַי וְשָר לְיוֹפִי וְחַיִים הַחִיבּוּר,הַנִיגוּד,בֵּין שְנֵי הָצְדַדִים רַק הוּא זֶה שְמֶבִיא לַעוֹלָם יְלָדִים ! ------------------------------------------------- *המטרונה ור' יוסי : "מטרונה שאלה את רבי יוסי בר חלפתא, אמרה לו: לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה: לששת ימים, כדכתיב "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ" (שמות לא, טז). אמרה לו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו? אמר לה: יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני אשתו של פלוני לפלוני וממונו של פלוני לפלוני. אמרה לו: זו היא כל אומנותו? אף אני יכולה לעשות כן! כמה עבדים וכמה שפחות יש לי, ולשעה קלה יכולה אני לזווגן. אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. הלך לו ר' יוסי בר חלפתא. מה עשתה? נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות. אמרה: פלוני ישא פלונית ופלונית תשא פלוני, וזוגה אותן בלילה אחד. למחר באו אצלה, זה מוחו פצוע וזה עינו שמוטה וזה רגלו שבורה. אמרה להם: מה לכם? זו אמרה: איני רוצה את זה,וזה אמר: איני רוצה את זו. מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו: אין אלוהים כאלוהיכם, אמת היא תורתכם, יאה ומשובחת, יפה אמרת. אמרה לה: לא כך אמרתי לך, אם קלה היא בעיניך – קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף!? דכתיב "אלוקים מושיב יחידים ביתה,מוציא אסירים בכושרות"(תהילים,סז,ח) מהו בכושרות? בכי שירות, אילו בוכים ואלו משוררים. מה הקב"ה עושה? מביאן על כורחן ומזווגן זה לזו " (פתיחתא,ויקרא רבה,ח,א) (תודה לפלפלתי על המקור,ועל מאמר מאד מעניין בקישור http://www.daat.ac.il/daat/sifrut/agadot/hamatrona-2.htm ) (החלטתי לנקד היכן שאדע בבהירות, לענ"ד זה רק יתרום לשיר, וכהרגלי האולי מעצבן לסדר טקסטורה,יעקב)

בסד יושבים באוטובוס בתוך מזגן נפתחת הדלת,יוצאים לכבשן חייל וחיילת וקב'נית אחת ב'אפטר' של קיץ בעיר אילת קונים לנו קולה,מעט פיצוחים יושבים על החוף וקצת משתזפים חוזרים שוב בערב,ולעבודה מתכוננים לשָבָּת בצוקי עובדה.

בסד חנוכה תשסז אנזים אחד סורר במקומו לא הסתדר כמה מולקולות פשוט ברחו להן ללא רשות. מקרה אחד מתוך המון אומר מדען בהגיון אבל אצלי במשפחה היתה זו מוריה שמחה חיוך קטן מאיר עיניים צוחקות אבל הראש שמוט גפיים בלי כוחות כשאובחנה הבעיה נוסף לה שם אחד "חיה" אך התסמונת איומה וכבר קשתה הנשימה והחיאות זו כבר שגרה והנשמה היקרה בין פה לשם היא מפרפרת עד שליוצרה חוזרת. אחי במר קורע בוכה וגם דומע ונושא המיטה במליצה קורא "אשת חיל מי ימצא" אני עומדת בצד ולא מבינה "אשת חיל" כל כך כל כך קטנה? ומאז את זכרה שומרים ונוצרים, מור ושמחה וחיים. "אני מאמין באמונה שלימה שתהיה תחיית המתים בעת שיעלה רצון מאת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים"

בסד חנוכה תשס'ז מבוא בקישור: /Mosaic/Read/2457 א. כפי שעולה מתוכחתו של נתן הנביא ,אכן היה חטאו של דוד חמור. אולם ניתן להראות בכמה דרכים שלא היה כאן עוון של אשת איש. 1) משל "כבשת הרש" - עצם הצורך בתוכחת דוד המלך באמצעות משל,מראה שלא היה זה חטא מובן מאליו של "אשת איש",אלא מעשה מורכב יותר. בנוסף לכך, משל "כבשת הרש" מדבר על עשיר שלוקח,שלא בצדק, משל שכנו העני. אין בנמשל הקבלה למעשה החמור איסור "אשת איש". 2) גם לאחר שהכיר דוד בחטאו וחזר בתשובה עדיין נשארה בת שבע נשואה לו,וממנה נולד שלמה אשר "ה' אהבו". מכאן מובן כי לא היתה אשת איש כאשר נלקחה ע"י דוד. ניתן להסביר את הטענה כי בת שבע לא היתה אשת איש בשתי צורות: אחת,היא הדעה בחז"ל [מסכת כתובות בתחילת פרק ראשון] האומרת שחיילי בית דוד היו נותנים גט לנשותיהם לפני היציאה למלחמה, כדי למנוע מהן מצב של עגינות במקרה שייעדרו וגופתם לא תימצא. השניה,היא האפשרות העולה משמו של אוריה החיתי שלא היה יהודי,אלא "גר תושב" ,ונישואי יהודיה לנוכרי אינם תקפים. ב . הרב מציע ומביא הוכחות להבנה כי נישואי אוריה ובת שבע היו בעייתיים. הנישואים היו קצרים מאד,וברובה המכריע של התקופה הוא לא היה כלל בביתו אלא עסוק במלחמות הארוכות בעמון,ארם,ואדום. גם כאשר דוד קרא לאוריה לירושלים והציע/ציווה לו ללכת לביתו הוא סירב. ג. הרב מדן מרחיב את חטא דוד מעבר לאיסור "אשת איש" שמוטל על כל אדם. הוא מביא כאן את הנקודה הבעייתית של מלך,בעל שררה, ההורג את עבדו כדי לזכות באשת העבד. זהו חטא עתיק עוד מימי "בני האלוהים" הלוקחים את "בנות האדם" בדור המבול,ולאחר מכן פרעה ואבימלך הלוקחים את שרה, ושכם בן חמור הלוקח את דינה. לאחר דורות חזרה התופעה בימי בית שני-"הנישאת תיבעל להגמון תחילה". הרב מדן קושר את הענין לאגדה המופיעה במספר מקורות. (אחד מהם הוא סוכה,נג) האגדה מתארת מה שקרה כאשר חפר דוד המלך יסודות למזבח,הוא מצא במעמקי האדמה חרס ששימש מעין "פקק" וכאשר עקר אותו דוד ממקומו עלה התהום ואיים להציף את העולם כולו,ולהחזירו לתוהו ובוהו. היה שם אחיתופל ,סבה של בת שבע,והוא התיר לדוד לכתוב את שם ה' על חרס ולזורקו למים (כמו בפרשת סוטה) וכך נבלמו המים. הרב מדן קושר בין האגדה הזאת לבין מעשה בת שבע,יחד עם דור המבול ופרשת סוטה. בנוסף הוא מביא סיפור (גיטין נח,עא) מהתקופה שלפני החורבן. הסיפור מתאר שוליה שגזל מאדונו את אשתו בתרגיל מתוחכם והפך אותו למשרתו "והוא היה עומד ומשקה עליהן, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן.ועל אותה שעה נתחתם גזר הדין" של ירושלים לחורבן . מכל הדיון הזה מגיע הרב מדן למסקנה שגזר דינו של דוד המלך (כמו זה של דור המבול וזה של ירושלים) נחתם בגלל העוול של החמס ולא בגלל איסור עריות. מעשה לקיחת האשה היה "כשר" אבל לא מוסרי. המשך בקישור /Mosaic/Read/2842

בסד כ כסלו תשסז "ישבו שתים-עשרה שנה במערה. בא אליהו ועמד על פתח המערה ואמר מי יודיע לבר יוחאי שמת הקיסר ובטלה גזירתו? יצאו, ראו אנשים חורשים וזורעים. אמר רבי שמעון: מניחים חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף. יצאה בת קול ואמרה להם: להחריב את עולמי יצאתם? חזרו למערתכם. חזרו וישבו עוד שנה." (שבת, ל"ג-ל"ד) (מנפלאות האנטרנט-מאיפה הייתי יכולה להביא מקור?) בי הוצתה הבעירה שם בתוך המערה להבה ושלהבת עולה ויוקדת כעובר עוד לא נולד איתי שם המלאך למד אז בלידה מאוחרה יצאתי מן המערה וכמו תינוק שוב לא אבין מה משמאלי מה מימין עולם כמנהגו נוהג אתן עיני,הוא יתפוגג ולא אוכל להאחז הכל בורח וחופז מנסה לפחות מבטי לכבות הן בריות המקום יקרות. אך האש היא אוכלה מבעירה מכלה בתוכי משתוללת שריפה.

בסד זה הוא השיר האמיתי הראשון שכתבתי. הוא נכתב לפני שש שנים לכבוד אשה מיוחדת שקיימה גמילות חסד עם אחיה בגופה ממש. בסד ערב ר"ח אב התש'ס מיכל היא בת שאול היא אצילה בת מלך אשר מסרה נפשה כדי להציל אהוב. אותו היא שלשלה מבעד למרפסת ובליבה תפילה 'הלואי שהוא ישוב' מיכל ,יקירתי, את אצילה בת מלך בגבורתך עלית על כל האחרות מוסרת את נפשך גופך וכליותייך כדי לתת סיכוי ופתח לתקוות. "כל המקיים את נפש" אחד מבין אחייך "כאילו מקיים הוא" עולם מלא מאד. קשה את מתייסרת קשה לך האובדן של חלק מגופך שכבר עבר מכאן עבר הוא אל גופו של אח יקר מאד והמילים שלי דלות הן הן רק מודות,מודות, יהי שכרך מושלם מידי יושב שמיים רופא הוא כל בשר וגם בוחן כליות. ישלח רפואתו ירפא למכאובייך יאיר הוא את חייך באור של יקרות זכיתי שתהיה לי גיסה כל כך צדקת עם נשמה מוארת באור מידות טובות קבלי נא איחוליי לרפואת שמיים מגיסתך תפארת המעריכה מאד מאד&hellip.

בעזרת ה' יתברך,הסטנד-אפיסט הכי טוב שאני מכירה. Besheva/Article.aspx/6240 הרצים יצאו דחופים לפני שנים רבות בדבר המלך על סוסים ובידם איגרות ועוד שנים לפני כן מעל גב הר עניו קיבל אז איש האלוקים הכתב והמכתב מאז עבר הדואר והתגלגל הלום עד נעמי גברת השירים "באוטו האדום" אל התיבה ניגשת מפתח בידה ארנונה ,מים או חשמל אולי זה צו,פקודה? הגיעו שנות אלפיים עולם הפך לכפר ולביתי בתוך קופסא הוא כל כולו חדר. ועל מסך זכוכית פינה קטנה משמאל מעטפה ,מכתב אדום במרובע תכול ובלחיצת עכבר נפתח עולם מוזר וחברים מיוחדים אותי מעודדים אחד פתח את סגור לבי שכח אותו לסגור אחת סיפרה על חוויות חידה שאין לפתור חשבתי ,זה דמיון אין קשר לחיים פתאום הגיע עוד חבר אחד מהשכנים כולי עוד מתגלגלת מצחוק לא יאומן והשינה אותי עוזבת מתי תשוב לכאן? "מסר חדש" אומר מסך ואם תתענייני אומר לך כך פשוט כתוב כתוב בו "השמיעיני" "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך ,השמיעיני" (שיר השירים,ח,יג) תודה לך, רבונו של עולם, "על ניסיך שבכל יום עמנו" ועל הנס המיוחד של היום, אחיינית חדשה ! תודה תודה תודה

זהו מכתב ששלחתי לפני כשבועיים באימייל לאדם מסוים. זהו יהודי שמגדיר את עצמו "שמאלן". בעקבות הויכוח שהתפתח עם יהודה ו. ביצירה של פלפלתי ,אני מביאה את המכתב הזה. אני רוצה לציין שאותו אדם ענה לי,ואנחנו ממשיכים בהתכתבות מתוך כבוד הדדי. אתה צועק "שריפה",יהודה ו., אני חושבת שזוהי האש שבה אנחנו יוצקים את כלי הזהב של המקדש. יש ביננו חילוקי דעות,כנראה. ------ שלום,ד. ............... חברה של בתי הביאה אלינו את הסרט "הפצמ"ר האחרון". הבנות צפו בסרט ואני בכיתי. הלב שוב נשבר והסיר מעליו ערימות של אבק שהצטברו בשנתיים שחלפו. ושוב הכאב חוזר,ושוב הוא מוליד את הזעם. כתבת שעוזי "כנראה נסחף ברצון להתפאר בצחצוחי-לשונו, ונכשל בה" ושגם אתה יודע להשתלח כאשר צריך. גם אני יודעת להשתלח,ד.. עוזי הזכיר ספרים מלפני 70 שנה שמלמדים איך לגרש אנשים לא רצויים, ומה לעשות בהם אם לא ירצו ללכת.הוא טוען שהספרים מאובקים. אז יש לי חדשות בשבילו- הספרים כבר לא מאובקים- לפני שנתיים הורדתם אותם מהמדפים וניערתם מעליהם את האבק. עוזי הזכיר את ממגורות המזון שנשרפו בימי בית שני. ואני צופה בסרט ,רואה שוב את החולות הברוכים של גוש קטיף ואת מאות החממות השופעות מכל טוב הארץ. עוזי הזכיר את הפסוק על "מהרסייך ומחריבייך". מי הם המחריבים של הזמן הזה,ד. ? מי שרף את ממגורות המזון? את אסם התבואה האדיר של גוש קטיף? אתה נעלב משאלה ששאלתי אותך. אבל, אתה מכנה את אורח חיי 'פשע'. ('על כל פנים: להצטרף אליכן בחברון אפילו לא עולה על דעתי ! להוסיף את חטאי על פשעיכם ? חלילה לי !’ ) איך אדם בריא בנפשו אמור להגיב על אמירה כזאת? דבר אחד מנחם אותי יש יד מכוונת. אותה יד שכיוונה את אלפי הפצמרים ומאות אלפי הרסיסים בגוש קטיף. אותה יד שמכוונת את הקסאמים על שדרות.אותה יד שכיוונה את הסקאדים שנחתו על תל אביב לפני 15 שנה. אותה יד היא זו שמכוונת אותנו גם היום,בכל רגע ורגע. ישנו מאמר חז"ל המדמה את שעת הגאולה לשעה שבה האריה והלביאה נזקקים זה לזה. אני מאחלת לך (ולכולנו) שלא נהיה בין אלה שמנסים להפריע. "אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו. מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה ?!" (סנהדרין קו ע"א) שבת שלום לך תפארת מחברון

בס"ד קיץ אחד של חורבן וקיץ אחד של אובדן (או ההיפך) על כלל ישראל ועל בנות משפחה אנא השם את הקיץ הזה תחדש עלינו לטובה ולברכה.

בסד לג בעומר תשסז עלינו היום לנטוע עצים על גבעה 1013,כהכנה להקמת ישוב,בע"ה. -------------- אלף ושלושה עשר מטרים מעל פני הים דברים שרואים מכאן לא רואים משם בצפון – אפרתה מדרום – חברון חוזרים אל ארצנו באהבה ובגאון סעיר ממזרח וחלחול ממערב יעלו מושיעים לשפוט את הר עשיו את עשיו שמכר בכורתו בנזיד ומתחצף ותובע אותה שוב במזיד נבהלים השבטים,נבוכים,נרעשים עד שקם ממקומו בנו של דן,חושים עושה מעשה,בגאון,בלי בִּלבּוּל כבדה שמיעתו,לא מבין הוא פִּלפּוּל הוא יודע פשוט,על נחלת אבותינו נקום ונגן,לא נשפיל את כבודנו ועלו מושיעים דורות אחריו ועל אלף ושלוש עשרה ישפטו את עשיו.

תגובה לשיר של יהודה (באותו שם) /Mosaic/Read/4327 "מִי-זֹאת הַנִּשְׁקָפָה, כְּמוֹ-שָׁחַר: יָפָה כַלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה--אֲיֻמָּה, כַּנִּדְגָּלוֹת." (שיר השירים,ו,י) מי יוכל לגעת במקור האור ? נותר לנו רק לחוג מסביבו כשיכור. עתידים ישראל כמותה להתחדש בכל חודש מחדש להתמלא,להתרגש במשך שבועיים לשאוף לתמימות ומיד אחר כך להתחיל למות וברגע שנראה שאפסה התקווה בדיוק בו בזמן האור שוב בא וממולד בלתי נראה נתמלא באור גואה עד להשלמה ושוב,מהתחלה.... וישנו גם עוד נמשל המבין יבין,ומי שלא - חבל...

בסד אויר לבן והר לבן וקרקע ושבילים פתיתים נופלים פתיתים עפים הכל מטשטשים והעולם טהור וצח ואור חדש מאיר וזה מה שקורה אצלי כששלג על העיר שלג שמח לכולם !

בסד לפני כמאתיים שנה, השתוללה בעם ישראל מחלוקת קשה ומרה בין ה"חסידים" לבין ה"מתנגדים". בראש תנועת החסידות עמד בעל ה"תניא", ובראש ה"מתנגדים" עמד הגר"א. בדיון שהיה לי עם צבי,הוא הזכיר את אותה המחלוקת. היום נזכרתי בסיפור מעניין שקשור לנושא. את הסיפור שמעתי מהרב מאיר הורביץ שליט"א, רב קהילת חסידות "בוסטון" בשכונת הר-נוף בירושלים. בעל ה"תניא" עשה מאמצים אדירים להפגש עם הגר"א ולדון עמו בדברי תורה. הנסיונות נכשלו תמיד והם לא נפגשו מעולם. באחת הפעמים שמע תלמידו הגדול של הגר"א- ר' חיים מוולוז'ין שבעל ה"תניא" שוב מנסה לפגוש את רבו. הוא חשש מאד שהפגישה תתקיים . לכן, הוא פנה אל אימו של הגר"א בבקשה שתאסור על בנה לפגוש את בעל ה"תניא". ואכן, היא נענתה לו ואסרה על הגר"א "בגזרת כיבוד אם" את הפגישה. מאז,נזהר הגר"א עוד יותר מפני פגישה כזאת. עד כדי כך שכאשר שמע שבעל ה"תניא" עומד להגיע לווילנא, הוא עזב את העיר ונסע, מחשש שמא יפגוש ברחוב בטעות את הרב שאמו אסרה עליו לפוגשו. כאשר שמעתי את הסיפור חשבתי לעצמי, מי יודע איך היתה נראית כל ההסטוריה של עם ישראל לולא פנה הרב חיים מוולוז'ין לאם הגר"א ? נקודה מעניינת הרבה יותר היא העובדה שאותו רב חיים מוולוז'ין, נפגש בסופו של דבר עם בעל ה"תניא" לאחר פטירתו של רבו הגר"א…. ---------- השאלה עדיין מטרידה אותי…. אשמח מאד,אם יש למישהו ידע מוסמך שעל פיו יוכל להסביר את התנהגותו של הרב חיים מוולוז'ין .

הפרק הקודם בקישור: /Mosaic/Read/3221 בסד שבט תשס'ז א . המשל נתן הנביא מוכיח את דוד המלך באמצעות סיפור העשיר הלוקח את כבשת הרש. התבוננות במשל מעלה בבירור מספר שאלות: לגבי המשל- מדוע דין פשוט של גזל כבשה מובא אל המלך ולא לדיין פשוט? ומדוע גוזר דוד את דינו של העשיר למוות,שזהו עונש חמור מדי לעבירה יחסית פשוטה? לגבי הנמשל- ישנו חוסר התאמה בין פרטי המשל לבין הנמשל: מדוע לא מוזכרים עבירות עריות ושפיכות דמים שהם,לכאורה,עיקר חטאו של דוד? ומי בנמשל מקביל להלך שלכבודו לקח העשיר את כבשת הרש? הרב מדן מציע אפשרות מורכבת יותר להבנת המשל: העשיר טורח ומכין סעודה לכבוד אורח שהוא רק "הלך",כלומר,אורח מזדמן ואקראי. מכך ניתן להבין שהעשיר הוא גומל חסדים באופן כללי. בנוסף,לא סביר שהוא יתפרץ לבית שכנו ויגזול את רכושו לאור יום,ובכך יסתכן בעונש ובאובדן שמו הטוב,רק עבור סעודה לעובר אורח. על בסיס ההבנה הזאת מציע הרב מדן את האפשרות שהעשיר הלווה בעבר כספים לשכנו העני. כעת הוא נכנס לבית השכן "בזכות" ודורש את כבשתו הרזה של הרש כפרעון חובו. וכך יכול העשיר להכין סעודה להלך אולם מבלי "לבזבז עליו" את כבשותיו השמנות. העשיר לקח את כבשת הרש,אך הוא משוכנע שנהג כדין.הוא רואה בכבשה פרעון חוב המגיע לו ,ומתעלם מיחסי האהבה השוררים בין הרש לבין כבשתו. על העוול הזה כועס דוד ואומר "בן מוות האיש". ב . אתה האיש סיפור העשיר וכבשת הרש מובא להכרעת המלך בדומה לשני משלים נוספים . משל האשה התקועית (שמואל ב,יד,ה-ז) ומשל השומר והשבוי (מלכים א,כ,לח-מב).המשותף למקרים אלה המובאים אל המלך,הוא הנסיבות המיוחדות של המקרה המחייבות משפט "לפנים משורת הדין" ומעבר לכללים הרגילים. בהתאם לזה,גם כאן דן דוד את העשיר בחומרה רבה יותר מפרטי המקרה ה"יבשים". הוא משווה את דינו לגנב הבא במחתרת אשר "אין לו דמים" (שמות,כב,א) מכיוון שכמו הגנב המקצועי המנצל את החשיכה כדי לגזול, ניצל העשיר את "האותיות הקטנות" בחוק כדי לעשוק את שכנו העני. כאן מטיח נתן הנביא את האמת בפניו של המלך ."ויאמר נתן אל דוד-אתה האיש !" (שמואל ב,יב,ז). כמו העשיר שניצל את "החוק היבש" כדי לקחת את כבשתו האהובה של הרש,כך ניצל דוד הוראות היתר הלכתיות כדי לקחת את אשתו האהובה של אוריה ולהורגו. זהו ניצול ציני של מסגרת ההלכה לצורך ביצוע עוול מוסרי. זהו ביזוי ההלכה,שהיא דבר ה',כלומר חילול ה'. "מדוע ביזית את דבר ה' " (שמואל ב,יב,ט) ועל כך נענש דוד בחומרה "עקב כי בזיתני " (שמואל ב,יב,י). עונשו של דוד יהיה בזיון בגלוי ובפרהסיה, כנגד זה שהוא ניסה להסתיר את חטאו , ובעיקר ניסה (וכנראה הצליח) להסתיר את החטא אפילו מפני עצמו,ולשכנע את עצמו שאין פסול במעשיו. "כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש" (יב,יא-יב). הכנסת האורחים כלפי ההלך במשל יכולה להקביל לאהבתו של דוד לבנו ,היא זו שקלקלה אצלו את השורה. אולם גם טיעון זה לא עומד במבחן הצדק והמוסר,מכיוון שהכבשה היתה אהובה על הרש כמו בת (יב,ג). אוריה אהב את בת שבע כאהבת אב לבתו מכיוון שגידל אותה מקטנותה. וכי אהבתו של דוד לבנו שעדיין לא נולד "נעלה יותר" ומבטלת את אהבת אוריה לבת שבע שהיתה כבתו? ג . בין בת שבע למיכל בשלב זה, מציע הרב מדן דרך מרחיקת לכת עוד יותר להבנת המשל. בשני המשלים שהוזכרו קודם לכן,זהה החטא בסיפור המשל לחטא שבנמשל. לפי זה מציע הרב מדן את האפשרות שדוד הבין שמדובר באשה ולא בכבשה,ובמיוחד לאור התיאור "מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת" – תיאור שהולם אשה הרבה יותר מאשר כבשה. אולם דוד היה כל כך בטוח בצדקתו עד שהבין שמדובר במישהו אחר לגמרי. תיאור העשיר הגוזל את את אשת הרש מזכיר לו דוקא את שאול המלך שלקח ממנו פעמיים את האשה שהבטיח לו,לאחר ששלח אותו,בכוונה תחילה, למות בשדה הקרב (כפי שעשה דוד לאוריה). בפעם הראשונה הבטיח שאול לדוד את בתו מירב,אולם העדיף שדוד ימות "ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלישתים". לאחר ששב דוד בשלום ,ניתנה מירב לעדריאל המחולתי ולא לדוד. (שמואל א,יח,יז-יט) בפעם השניה הבטיח שאול לדוד את בתו מיכל,בתמורה למשימת התאבדות. "ויאמר שאול…כי במאה ערלות פלישתים..ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלישתים"(שמואל א,יח,כה) דוד חזר שוב בשלום וקיבל את מיכל, דוד הוא האיש הרש ["ואנוכי איש רש ונקלה"(שמואל א,יח,כג)] משום שלאחר מכן לוקח ממנו שאול את אשתו שנקנתה במחיר כה יקר ונותנה לפלטי בן ליש (שמואל א,כה,מד). דוד לא ויתר על אשת נעוריו והתנה את קבלת שבטי ישראל בכך שישיבו אליו את מיכל (שמואל ב,ג,יב-יג).אולם מיכל שבה אליו בגופה בלבד. כמו הכבשה שנגזלה ונטבחה,כך נפשה של מיכל שאהבה את דוד בתחילה(שמואל א,יח,כח) לא שבה אליו והיא בזה לו בליבה ובדבריה (שמואל ב,ו,טז-כג). דוד שומע את המשל מפי נתן הנביא,נזכר בשאול ובסופו המר וחורץ את דינו של העשיר : "חי ה' כי בן מוות האיש העושה זאת,ואת הכבשה ישלם ארבעתיים" (שמואל ב,יב,ה-ו). כאן מטיח נתן הנביא את האמת בפניו של המלך . מה שעשה המלך שאול לעבדו דוד ,עשה עכשיו המלך דוד לעבדו אוריה. "ויאמר נתן אל דוד-אתה האיש !" חלק ו- פסק הדין בחלק זה מפרט הרב מדן את עונשו הנורא של דוד: כל השתלשלות המאורעות מאז מעשה אמנון בתמר,דרך מותו של אבשלום המורד באביו,וכל פרשיות המרד שבאו לאחר מכן - הם עונש שבא "בדרך הטבע" כתוצאה מחטא בת שבע. בנוסף לכך מוכיח הרב מדן כי נולדו לבת שבע ארבעה ילדים שמתו בילדותם,לפני שנולד שלמה.בנוסף לכך ארבעה ילדים שנולדו לאבשלום מתו על פניו לפני מותו . כך קיבל דוד מידי שמים את העונש שגזר על עצמו "ארבעתיים ישלם"(ארבע כפול שתיים). כגודל נוראותו של העונש,כן גודלה של קבלת הדין וההכנעה שבה קיבל דוד את עונשו. וזהו אחד ההבדלים בין דוד לבין שאול שחטא ונענש ,אולם לא הודה בחטאו וניסה להתמרד כנגד גזר הדין. לאחר שדוד נענש נתכפר לו חטאו ונולד שלמה,שהוא המשיך את מלכות בית דוד ,בנה את בית הבחירה "וה' אהבו". חזק חזק ונתחזק. למעונינים לקרוא את הסדרה מתחילתה,ההקדמה כאן : /Mosaic/Read/2306

הפרק הקודם בקישור: /Mosaic/Read/3075 בסד שבט תשס'ז א . ודוד יושב בירושלים הרב מדן מזכיר לנו שאנחנו עוסקים בדוד המלך,על כל המשמע מכך. מכיון שכך, קשה מאד לאמר שחטא בת שבע וכל ההתדרדרות שבאה בעקבותיו נבעו אך ורק מכישלון רגעי של יצר העריות. עלינו לחפש גורמים מהותיים יותר שגרמו לדוד ליפול לחטא זה. הפרשה נפתחת בפסוק "ודוד יושב בירושלים",ומכאן אפשר לקבל כוון אפשרי לתשובה על שאלה זו. בזמן שנערכה המלחמה בעמון ,ישב דוד בירושלים ולא השתתף בה באופן פעיל. מפרשים שונים הסבירו שהיה זה מצור ממושך ולכן עדיף היה שהמלך לא יעזוב את ניהול ממלכתו , אלא יפקח על המלחמה מרחוק. הרב מדן מעביר בקורת על הסבר זה, ונוטה יותר לכיוון פירושו של המלבי"ם. המלבי"ם רואה את חטאו של דוד בכך שישב בביתו וטייל על גג בית המלך ,בזמן שהיה צריך להיות עם צבאו בשדה הקרב, "ובזה בא לידי עבירה". הרב מדן מזכיר כאן גם את הבקורת של ה' על יהושע שלא השתתף במלחמת העי הראשונה ושלח רק את חייליו. (רש"י,דברים ג',כח) הרב מדן מפריך את הטיעון של המצור הממושך, בכך שאם היה המלך בשדה הקרב יתכן שהיתה המלחמה מסתיימת מוקדם יותר. הוא חושב שדוד נמנע מהשתתפות במלחמה בגלל סיבות של שחיקה ו"גבהות הלב". השחיקה נבעה מרצף המלחמות של דוד ,שהתחיל במלחמתו נגד גלית הפלישתי ונמשך ללא הפסקה, עד לעצם אותו רגע שבו אנו דנים,הרגע שבו ראה דוד את בת שבע מעל הגג. בתחילה נלחם דוד כמפקד בצבאו של שאול, לאחר מכן נאלץ לברוח ולהתגונן מצבא שאול ובמקביל להלחם נגד העמלקים והפלישתים.גם לאחר שמלך בירושלים נלחם שלוש פעמים בפלישתים ואח"כ במואב. לאחר מכן יצא לנקום בעמון את נקמתם של שליחיו המושפלים. שם הותקפו גבורי דוד ע"י חמישה צבאות(!) שבאו לעזרת עמון (פרק י, ט) ובסיומה של מלחמה כוללת שנערכה שם הפך דוד ממלך של ממלכה קטנה לשליט של מעצמה אזורית (פרק י, יט). המלחמה הנוכחית שבה נהרג אוריה היתה השלמה סופית של אותו מהלך "לתשובת השנה"(פרק יא,א). אולם ניתן לחלק את רצף המלחמות לשתי תקופות : המלחמות הראשונות בפלישתים היו מלחמות על עצם קיומו של עם ישראל ושחרור מעול הפלישתים. התקופה השניה, התחילה עם מלחמות הנקמה במואב ובבני עמון,שבסופן הפך דוד לשליט של מעצמה המפיל את אימתו על המדינות השכנות. אלו הן מלחמות של כיבוש ולא של הגנה על עצם הקיום,והתארכותן שחקה את רוח הלוחמים,ועוד יותר את רוחו העדינה של דוד נעים זמירות ישראל. זוהי הסיבה,לדעתו של הרב מדן, שבגללה נשאר דוד בירושלים. ב . מעל הגג סיבה נוספת, לדעתו של הרב מדן , היא עמוקה ובעייתית עוד יותר,זוהי "גבהות הלב". הרב מדן משווה את דוד השולח את צבאו לחזית,ואילו הוא נשאר מאחור,ליהושע שלא יצא עם צבאו לכבוש את העי. בשני המקרים הדבר בא כתוצאה מהניצחון הקל במלחמה הקודמת. הזלזול באויב גרם לכשלון בקרב ולחטא שבא בעקבותיו.(*) עלינו לזכור שדוד הוא אדם שהפך תוך שנים ספורות מנרדף במדבר למלך,מלך שה' כרת איתו ברית. כעת הוא מולך על עם ישראל ,אותו עם שהיה משועבד לפלישתים ואילו עכשיו הפך להיות המעצמה הראשונה במעלתה בעולם. דוד "המתהלך על גג בית המלך" מסמל את ההסתכלות המזלזלת שנכשל בה דוד ,כתוצאה מהמעבר החד הזה, וממנה נפל אל תהומות החטא ותוצאותיו. (*) במאמר מוסגר- אני רוצה להוסיף משהו משלי,על דברי הרב מדן: כפי ששמעתי פעם מהרב מרדכי אלון, תיאור זה מזכיר מאד את תיאורה של מדינת ישראל שכורת הנצחון ממלחמת ששת הימים. זהו אותו זלזול באויב שהפיל אותנו אל מלחמת יום הכיפורים.ואת התוצאות אנחנו סופגים עד עצם היום הזה… המשך בקישור: /Mosaic/Read/3221

הפרק הקודם בקישור: /Mosaic/Read/2842 בסד טבת תשס'ז א . בין שתי מלחמות הרב מדן משווה בין המלחמה בבני עמון שבה נפל אוריה החיתי (פרקים יא-יב),לבין מלחמה שהתנהלה באותו מקום, שנה אחת קודם לכן (פרק י). השוואה זו מדגישה את קלונו של יואב במלחמה הנוכחית. נראה כי הוא מתנהג בדיוק ההיפך מדרכו הנשגבת בשנה הקודמת : אחוות הלוחמים המופלאה לעומת הפקרת חבר לנשק, נאמנות ל"עמנו וערי אלוקינו" לעומת נאמנות עיוורת למלך, והקריאה בשם ה' במלחמה הראשונה,לעומת ההתעלמות המופגנת ממנו והדיון רק בשאלה "על שם מי תיקרא העיר הכבושה" במלחמה השניה. ב . על סירוב פקודה ההלכה קובעת את הכלל "אין שליח לדבר עבירה" (קידושין מג,עא).ולכן אין יואב בן צרויה פטור מאחריות למותו של אוריה. ובענין הטענה: "יש לבצע פקודה" קובעת ההלכה כך (סנהדרין מט,עב) : " "כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצוונו יומת"(יהושע,א,יח) - יכול אפילו לדברי תורה,תלמוד לומר "רק חזק ואמץ". המילה "רק" (כמו המילה "אך") באה למעט מן הדין, וכוונתה כאן שאסור לציית למלך כאשר הוא מצווה לעבור על דברי תורה. ועל כך נמתחה על יואב ביקורת בדברי שלמה המלך מאוחר יותר :(מלכים א,ב,לב) : "אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו"- שהיו דורשין אכין ורקין ,והוא לא דרש. " הרב מדן משווה בין נוסח הפקודה ששלח דוד ליואב (יא,טו),ההודעה ששלח יואב בידי השליח לדוד(יא,כ-כא),והדברים שאמר לבסוף השליח(יא,כג-כד). מתוך ההשואה הוא לומד כי יואב מתנער מן האחריות למות אוריה ומאיים על דוד כי אם יטיל עליו אחריות לכשלון ההתקפה, הוא יפרסם את מזימתו. ג . וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה הרב מדן חוזר ומזכיר לנו שיואב היה שר צבאו של דוד המלך ועסק כל ימיו בישועת ישראל. אף את תורתו של דוד המלך אפשר לזקוף לזכותו של יואב שאיפשר לו לא לעסוק בעניני הצבא (ר' אבא בר כהנא,שם). ולכן,לצד הבהרת אחריותו למות אוריה, אנו חייבים לדון אותו לכף זכות . יתכן שיואב הניח שאוריה חייב מיתה עפ"י דין, יתכן שיואב פחד מדוד המלך שהיה בשיא כוחו באותה עת, ויתכן אף שיואב חס על כבודו של מלכו האהוב שהיה גם אחי-אמו ולכן לא רצה שמעשה בת-שבע יתפרסם. למרות זאת,מצאו חז"ל (בגמרא שהובאה בסעיף ב) רמזים לכך שחטא הריגת אוריה נוסף ליואב על חטא הריגת אבנר ועמשא. אותו חטא שבגללו ציוה דוד את שלמה בנו להרוג את יואב. לעומת זאת, על הריגת אבשלום לא נענש יואב. המשותף לשלושת האנשים שעליהם נענש יואב (לעומת אבשלום) הוא העורמה שבה נקט כאשר הרגם, ועל עורמה זו נענש בכך שאף אצל המזבח לא ניצל מהמיתה שהתחייב בה. כמו שנאמר " וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה - מעם מזבחי תקחנו למות" (שמות,כא,יד) המשך בקישור : /Mosaic/Read/3220

בס"ד "שישים המה מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר". מכירים את זה ? אז זהו, אולי לעלמות אין מספר ,אבל לי בהחלט יש. עלמה מספר שמונה מאות ששים ושתיים. נעים להכיר. אתם בטח רוצים לדעת מי אני… אז ככה, פעם קראו לי יסמין. היום אף אחד לא קורא לי. היום אני קוראת והם עונים. ובשם שלי אף אחד כבר לא משתמש. מכנים אותי "גבירתי" או "גיברת",זה תלוי אם אני נמצאת בבית או בחוץ. בבית,אני רק פוצה את פי,או מרימה יד, מיד עוברות הנערות לדום, רצות אלי בהכנעה ושואלות "כן,גבירתי,מה את צריכה?" וכשאני יוצאת לפעמים לטייל בחוצות,אני נכנסת לפעמים לשוק,ושם אומרים לי הרוכלים "כן,גיברת, זאת הסחורה הטובה ביותר,גיברת,במיוחד בשבילך". והמלך ? המלך קורא לי "יקירתי" , אל תתלהבו, זה רק בגלל שהוא לא זוכר את שמי. הפעם הראשונה והאחרונה שהוא השתמש בו היתה כשחתם על הכתובה. כתובה שמספרה הסידורי הוא 862. אז זהו, האמת שגם אני לא כל כך זוכרת את המלך, אפשר לחשוב, אני פוגשת אותו רק פעם בחמש שנים בערך. הרי יש לו ששים מלכות ושמונים פילגשים,ועלמות אין מספר…. כשבישר לי אבי,המשנה למלך צור, שאני עומדת להנשא לשלמה מלך ישראל, כל כך כל כך שמחתי. נערה צעירה ותמימה ,זה מה שהייתי בסך הכל. היום אני רואה את נערותי, כל היום הן משרתות בביתי ובסופו של היום חוזרות לביתן. ובבית מחכה להן בן זוגן,היא לו והוא לה.וזהו. הרבה דברים למדתי ממלך ישראל.אבל דבר אחד אני לוקחת אתי תמיד . "הבל הבלים אמר קהלת,הבל הבלים הכל הבל"

בס"ד פרק א -טוֹיבֶּע טויבע נשאה את עיניה אל האופק הכחול. מתי כבר יגמר הסיוט הזה ? כבר חמישה שבועות הם מתנדנדים בתוך קופסת הסרדינים הזאת וסביבם רק מים ושמים. היא ובעלה וחמישה זאטוטים ,מנסים לשמור על מרחב מחיה משפחתי מינימלי בבטן הספינה הרעועה,בין מאות הפליטים האחרים. נחמה אחת יש ,חשבה לעצמה במרירות, הילדים לא יכולים להתרחק יותר מדי במצב הזה… לפני שנה הכל התחיל, בעלה נכנס הביתה כולו צוהל ונרגש. "יש" הוא צעק ונופף בהתרגשות בפיסת נייר "יש,יש,יש,יש". "מה אתה צועק ? אני כבר שעה מנסה להרדים את התינוקת,והנה אתה נכנס ומעיר אותה בצעקות שלך,אפשר לחשוב מה קרה ? המשיח הגיע? ותפילת ערבית התפללת? או שאולי שוב כולם ברחו מבית הכנסת לפני שהספקת לנעול את הערדליים ? " "יש לך מזל,טויבע, אני כל כך שמח, שאפילו את לא תצליחי לקלקל לי את מצב הרוח,אשתי היקרה ,באמת יש לך מזל !" "טוב, נו,שב תאכל ארוחת ערב, ונשמע סוף סוף מה כל כך מרגש,מה כבר יכול לקרות כאן ? הדבר הכי טוב שקרה כאן בעשרים השנים האחרונות הוא שהקוזקים ששחטו חצי קהילה בעיירה הסמוכה, התבלבלו ושכחו שגם כאן ,בחור הנידח הזה יש כמה יהודים,ודילגו עלינו בדרכם לאודיסה, זה הדבר המרגש היחיד שאני זוכרת כאן, מילדותי ועד היום…" "זהו, בדיוק ,טויבע,זהו בדיוק ! אנחנו לא צריכים יותר לפחד מהקוזקים,לא יהיו יותר דאגות,ולא לדאוג לכסף ולא לשום דבר,זהו,טויבע,יקירתי, דאגות לא יהיו לך יותר ! " "אוי ואבוי, בעלי יצא מדעתו….ה' ישמור, אוי ואבוי,הוא השתגע,מי יפרנס אותנו עכשיו ?" בסופו של דבר הכל התברר. בלי לשאול יותר מדי הוא לקח את כל כספי החסכונות וקנה כרטיסים באניה לאמריקע,וכמו תמיד,היא נאלצה להסכים בסופו של דבר.. והנה הם כאן, אחרי מסע מלא תלאות, בעגלות, ברכבות ,ועכשיו באניה הזאת,שמתנדנדת כבר שבועות על הגלים,ולא רואים את הסוף… "יבשה !" "יבשה !" עלו הצעקות מהסיפון, "הגענו לאמריקה !" "יהודים ! הגענו לאמריקה !" כולם עלו בריצה קצרת נשימה אל הסיפון ,ואכן, הרחק הרחק בקצה האופק נראתה דמות יד מחזיקה בלפיד… אחרי כל השבועות האלה, הם כבר ידעו מה זה אומר, זהו "פסל החירות" ,הגברת הגדולה של אמריקה המבטיחה חופש ועושר לכל הבאים בשעריה, הגענו !! אחרי ארבע שעות היתה כבר טויבע מנסה נואשות לאחוז את כל חמשת ילדיה ,ולשמור על מקומה בין אלפי האנשים שהצטופפו מול פקידי הקבלה של לונג-איילנד. ה"אלטע-לנד" נשארה הרחק הרחק מעברו השני הים….

בעזהשי'ת נסלחו עוונות,נפתחו ארובות מעֶרֶב עד יום ניתך גשם ברכות בלילה בלילה חלמתי חלום בכוכב נגעתי,אמרתי שלום משמים שופעת ברכה עד בלי די נודה ונשיר לך,א-ל ש-די לרוכב ערבות נזמר ונהלל ברכה ושלום על כל בית ישראל

בסד תרגום לססטינה "יופי נצחי" של פליץ /Mosaic/Read/2704#20914 חרגתי מכללי הססטינה ,והוספתי נופך משלי. מקווה שתהנו. הדרך ארוכה ובה הולכות רגלי בנתיב המתקרא חיים ובפי כולם זאת האמרה מולכת אהבה וגם שנאה הם מלאים מלאים באור וגם באפילה,אך יש גם מוסיקה היא מקננת בי ומצפה להזדמנות חיי. ישנם ימים,יש רגע שמופיע בו את אהבתי אל העולם אחשוף ולא אשקוט עד שאמצא הדרך ואגיע אז חום ליבי במוסיקה יפרוץ ורק את מילותי עלי לשקול,מבלי להתעצל כי בחיים האור מטיל גם צל. ישנם ימים,גם אלה מגיעים בהם דרכי אובדת,והשבילים כולם ולא נשאר דבר,אין אהבה במחסנים רוצה לזעוק,לקרוא אל העולם וזה הרגע בו המית הלב יוצרת מנגינות מתוך כאב. המוסיקה הינה יופי נצחי אך לא תמיד יפות,המילים שבפי זה קורה בימים שאין בם מנוח כשהכל מתקלקל ואין בי כבר כח מוצא ומפלט אחפש ואמצא להמלט מחיים ללא אהבה. מחכה שהאהבה אלי עוד תשוב אך אז זה עלול להיות גם עצוב כי עזה היא כמוות,ואז רק המוסיקה רק היא תרפא את נפשי השוקקה תסלק את הכאב מהמשעול המתקרא חיים עד שלבסוף יפציע השחר,כמו שאומרים הסיפורים. כי כשאתחיל בדברי הבריות לתת אמון אז אוכל בתוך ליבם לראות את הניגון אבל רק מעטים מכירים בהזדמנות להוריד את החלום אל תוך המציאות בכל זאת,אפשר את פלא האהבה והיופי ליצור אם רק בדרך החיים רוצים לבחור. לכן,אם אראה אפשרות לב להחיות בפלא המוסיקה וכח האהבות אעשה זאת,ואז אור גדול יפציע יאיר את דרכך,למחוז חפצך תגיע… תודה רבה לפליץ על הססטינה ועל האתגר.

בסד חנוכה תשסז ובלילות על מיטתי ממריאה נשמתי. היא קושרת קצוות מאחדת עולמות. הכל ברור,הכל אחד הכל נפתר כאן ומייד. שם,תחת כסא הכבוד שם נעלמות השאלות. ואז. השמש זורחת את העיניים פוקחת וקצה חלום כזה קרוב וממאן הוא לעזוב. ונשמתי כבר מתבלבלת מדוע זה סגורה הדלת? והעולם סוגר סביב והוא מגביל והוא מכאיב. ונשמתי המסכנה היא לא רוצה להכנע כך נזרקה מן השמיים ונתלשו לה הכנפיים. אך אור היום לה כך מורה "קומי נא,לעבודת הבורא" ואני ממלמלת בפה ישנוני "לפניך,המלך,מודה אני"

בסד הדמעות זרמו כמים בסוף השבוע האחרון קרובים אל השמיים גבוהים הרי חברון יושב מעל האב מפתח בידיו* של המטר ושל חיה וגם של התחיה ואצורים באוצרותיו אך בשמים אין גם עב הם כחולים ויבשים ואנחנו כה צמאים ולמטה על האדמה התנגשות ותאונה כשממריא לו הקמ"ש מתבלבל אז המרגש וכל טעות גם אם קטנה גורמת נזק סכנה! והדמעות זורמות כמים זולגות,עולות אל השמים... אולי הדמעות יורידו לנו גשם........ חנוכה שמח! *"אמר ר' יוחנן שלושה מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הם: מפתח של גשמים, מפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים" (תענית ב ע"א). (ותודה לפלפלתי על המקור)

בעזה"ית החונן לאדם דעת. כסלו תשס'ז הקדמה א שתי בעיות מרכזיות עומדות בפנינו כשאנו לומדים את מעשה דוד ובת שבע : א. הבנת התנהגותו של דוד – דמותו הכללית של דוד המלך היא של צדיק שיראת חטאו קודמת לחכמתו ,וחסידותו ורדיפת הצדק שלו קודמים אצלו אף ליראת החטא. אנו מקבלים את הרושם הזה מכל מה שמסופר עליו בספרי שמואל,ובמיוחד מהזהירות בכבודו של שאול המלך. וכמובן צדקותו וחסידותו של נעים זמירות ישראל מאירות לנו בספר התהילים מאז ועד היום, מעשה בת שבע ,נראה לכאורה,כמנוגד לכל אלה. ב. חוסר איזון בין חטאו ועונשו של המלך שאול לבין אלה של דוד המלך- שאול המלך נענש באובדן המלוכה,ובמותו ומות בניו,על חטא שנראה חמור הרבה פחות מחטאו של דוד, ואילו חטאו של דוד זוכה לסליחה (שמואל ב',יב,יג) ומבת שבע נולד אח"כ שלמה שבונה את בית המקדש ועליו נאמר "וה' אהבו" . ב "…אמר ר' יונתן : כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה…" (שבת,נ"ו,עא) מאמר זה עומד לכאורה, בסתירה למשתמע מפשט הפסוקים בתיאור המעשה ,ובתוכחה החריפה מפי נתן הנביא, והעונש שבא בעקבותיה. (שמואל ב,פרקים יא-יב) הרב יעקב מדן שולל דעות שונות (והוא מביא ומסביר אותן בהרחבה) המנסות לפתור את הדילמה הזאת בצורה פשטנית וחד מימדית (כל אחת מהן,בכיוון שונה מהאחרת). ומציג את דעתו בענין: א. ישנן דוגמאות רבות במקרא שבהן הכתוב מציג לגנאי ובחריפות רבה חטא, שהוא בפני עצמו,איננו כל כך חמור. המטרה היא להדגיש את חומרת המעשה,כאשר העושה אותו הוא צדיק ועליון. בענין שאנו דנים בו, חטאו של דוד מוצג כגזילת אשת איש.למרות שהיו,בפועל,צדדים הלכתיים להיתר. הדבר נעשה כדי להדגיש שהמעשה חמור מאד ובמיוחד כאשר העושה אותו הוא דוד המלך,צדיק משיח ה'. ב. אישיותו של דוד,כפי שהיא משתקפת מן הנביא,מספר תהילים וממאמרי חז"ל,היא אישיות רב מימדית. הרב מדן מדמה אותה להר געש אדיר שממנו מתפרצות אבני אש קודש,אולם לצידם מתפרץ גם אפר. נפשו של דוד דומה לשדה מערכה שבו מתמודדים מצד אחד - אהבת האמת,רדיפת הצדק ,החסידות ויראת החטא שהם גדולים ועצומים (ללא שום אפשרות מצידנו להעריך אותם). ומן הצד השני – "כל הגדול מחברו,יצרו גדול הימנו". אי אפשר להתמודד עם פשטי הפסוקים בלא לראות אותם קשורים ונובעים מכל מסכת חייו של דוד המלך. ואסור לנו "לשפוט" את דוד בחטאו ,בלא שנתייחס לתגובתו לתוכחת נתן הנביא, תגובה הכוללת שתי מילים: "חטאתי לה'". תגובה שעליה אמרו חז"ל : "נאום הגבר הוקם על" –נאום דוד בן ישי ,שהקים עולה של תשובה (מועד קטן,טז,עב). המשך :

מצאתי את זה כשחיפשתי משהו אחר..... -------------- בס"ד. כסלו תשס"ב. אבא יקר! נפרדתי ממך במוצאי שביעי של פסח תשס'א,לאחר שהקפצת אותי עם בנותי (ועם אחותי כמלווה) חזרה לביתנו במושב ישעי. לאחר הביקור של כל פסח בקרית ארבע. נפרדנו פרידה קצרה ומהירה. כדרכך,תמיד היה לך לאן למהר. אולם בניגוד לפרידות קודמות שנפרדתי ממך,היתה לי תחושה שהייתי רוצה להודות לך יותר וחבל שלא הספקתי. חשבתי שעלי להודות לך על הטרחה שטרחת להסיע אותנו הביתה. לא עלה בדעתי שזוהי פרידתנו האחרונה. ומה שאני מרגישה,בעצם,היא הכרת תודה על מה שנתת לי לאורך כל חיי. לא עלה בדעתי שבעוד פחות מחודש אחוש את הצער על כך שמעולם ,בעצם, לא הודיתי כמו שצריך. ------------------- כאן נגמר המכתב שכתבתי לפני 5 שנים. למרות שהוא חתוך באמצע החלטתי להשאיר אותו כך. אני רוצה להוסיף רק עוד דבר אחד : לאמא היקרה,שתזכה לרוב שנים בריאות ושמחות. תודה.

בסד כסלו תשס'ז ב"פרויקט אושפיזין" העלה רצו"ש את הנושא של דוד המלך ונשותיו מיכל,ובת שבע. Forum/lmf_read.aspx/14835 /Mosaic/Read/1548 הוא הביא את המדרש האומר שבת שבע היתה המיועדת לדוד מזמן הבריאה. ולכן כתב שדוד "טיהר את דם אוריה" בכך ששלח אותו אל מותו. הענין הזה לא היה לי כל כך ברור. ידועה האמרה "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה",אבל ,לעומת זאת,ה' שולח את נתן הנביא אל דוד ומוכיח אותו בחומרה בעזרת משל "כבשת הרש" הידוע. הלכתי אל הספריה הציבורית שלנו בקרית ארבע,ועל מדף התצוגה של הספרים החדשים הופיע,בהשגחה פרטית, בדיוק הספר שעשוי לעזור לי לענות על השאלות. שם הספר: דוד ובת שבע – החטא ,העונש והתיקון/ מאת הרב יעקב מדן שמחתי מאד ולקחתי אותו הביתה. לקח לי די הרבה זמן לקרוא אותו,מכיון שהנושא גרם לי לסערות רגשיות רציניות. עכשיו ב"ה סיימתי לקרוא,ואני רוצה לתת לכם סיכום מסוים של הספר. אני מקווה שתמצאו בו ענין. זהו התוכן של הספר: בלי נדר,אכתוב את הסיכום ואעלה אותו בהמשך . מבוא – חלק א : הכבשה – חלק ב : האיש הרש -- חלק ג : שליח לדבר עבירה -- חלק ד : העשיר ואורחו -- חלק ה: הנביא -- חלק ו : פסק הדין -- הפרק הבא: /Mosaic/Read/2457