פסיפס אתר יצירה

פורסם בתאריך י"ח בשבט תשע"ה, 07/02/2015

אתה,

שנשמתך ארוגה בחוטי מלכות,

שזורה בנימי הזמן,

מתמשכת במשעוליו הכסופים,

 

שניגון חייך הוא

צליל דמעה

המתנפצת על זהב טהור

 

אתה יודע?

יש מקום

שהוא אצילי מן המלכות

והוא למעלה מן הזמן.

שם

אחכה לך---

תגובהתגובות