ולפעמים המנגינה נגמרת
והשירה עוברת לדום
ועדות, והבטחה שנשברת
מול משבצות של לבן ואדום
ושוב הגשם ניתך
ואנשיו מתכווצים במעיליהם
למגעו של ברזל קר ורך
נופלות עכשיו שוב חומותיהם
ועוד דרך ריקה וקודרת
ושם שכבר לא יזכר
כוכב נופל, שעה עוברת
נומו, כבה כבר הנר
ועת שמש רד לים
ורוח קלה תהום
בינות לקרעי אש ודם
ימוג זכרון כחלום
תגובהתגובות