מתוך פרויקט פרשת ויצא
בסד
"ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני…" (בראשית,ל,טו)
זה שוב הפה שלי,
נמאס !!!
בלי מעצור
הוא אץ ורץ
את אחותי המעונה
הטביע שוב ביגונה.
איך זה העזתי,
בלי ליבוש*
ממנה עוד
תשלום לדרוש
על מציאה אשר מצא
בני הבכור שבקבוצה.
האם שכחתי עת קשה
שבה יועדתי לרשע ?
זלגו עיני דמעות כמים
והתרככו לי העיניים.
ואחותי בצדקתה
ויתרה היא על אהבתה
מסרה חינם את עולמה
שאכנס בו במקומה.
ועוד שבע שנים מרות
חיכתה,ציפתה היא ,האחות
ונכנסה היא כצרה
במקום להיות כאן הגבירה.
ואנוכי יולדת בן
ועוד אחד
ועוד,גם כן
ואחותי
היא עקרה
סגור רחמה
זה כה נורא.
ולי,אני,עיני צרה
הפכתי קמצנית נורא.
כלום לא יכולתי לאחות
לתת דודא רק ,לפחות?
דרישות דרשתי ותשלום
תמורת כמעט ממש מאום.
ואחותי הצדיקה
היא שוב נותנת,בלי מילה
את יעקב אישה הטוב
לאחותה,כולה מכאוב.
"וישמע אלוקים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי…….ותקרא שמו יששכר"
*להתבייש
תגובהתגובות