בוקר,השמש זרחה,
ידעתי,קדימה למשימה.
את הלב כיסיתי בבוץ עכור
מפני האש היוקדת בו כמו בתנור,
את הבור שברגשותי נפער
מלאתי בדמעות ובהמון עפר.
אז טמנתי את ראשי עמוק בכר
וחיכיתי עד שהבכי לא יהיה ניכר,
הרמתי ראש לבשתי חיוך מעושה
זו תחפושת קבועה,אני כבר מנוסה.
אז יצאתי לרחוב ההומה,הרועש
חיפשתיך, אולי סנה בוער באש,
תרתי ברחובות,טעיתי בשווקים
איה אתה אלוהים?
תגובהתגובות