יצירות של mp3

תוכניות התרוצצו לי בראש ובעיני רוחי כבר ראיתי מגדלים כמעט יכולתי למשש את החלום אז התעוררתי אותו החדר אותו הקיר אותה המציאות שלא משתנה אז נדמתי.

אחזתי בראשי בתקוה שזה יעזור ניערתי את שיירי מחשבתי וקיוויתי שזה יעבור הספקות אכלו כל פינה במוחי והותירו אותי חלולה ומדממת. רציתי לצעוק לשחרר אבל הדממה כלאה את קולי, רציתי לרוץ אולי גם לברר אבל השקט מנע זאת ממני. הבטתי סביב- הרעש עטף אותי מכל עבר אך מעטה של דממה מנע ממנו להגיע אלי ניסיון אחרון להניע את גלגלי מוחי נחל כישלון חרוץ. לפחות ניסיתי חשבתי לעצמי בזמן שנכנעתי ונתתי לספק להשתלט עלי.

בחלומי אני פוסעת בסמטאותיך ממששת את אבניך ונושמת את ריחך המשכר אל ראותי הכמהות. בליל שפות וצבעים והמון המון אנשים ואני מהלכת ומוחי ריק ממחשבות המואזין מרעיש בקולו והשופר מריע-מתחרה בו קול התפילה הדהד בי ושפתי החלו ממלמלות ואז הקצתי משנתי ואין חומות ואין קולות ואין תפילות בבליל שפות עצמתי עיני מניחה לאכזבה למלא את כל גופי ירושלים שלי- את געגוע.

הסתובבתי ברחבי העיר העיר הגדולה הזו ששוקקת חיים ומוות. שחלקים בה מזכירים לי גיא צלמוות. הבטתי לצדדים כמו מחפשת את השקט אך הוא זעק מכל פינה הוא צרח מעל סמטה הוא סכך על העיר כהילה. שקט של מוות. לא מוות גופני שמציל אותך מהיומיום. לא מוות רגשי שפוטר אותך מהתחושות. זה מוות של... של... של הנשמה. רגלי גררו אותי אל מעלה הרחוב משם אפשר להביט אפשר ממש לראות נקודות של אור ברחבי השיממון נקודות של חיים מתוך המוות האינסופי. היתה שם נקודה שזהרה כמו כוכב היא נראתה רגלי וליבי נמשכו בעקבותיה אז גם גופי הלך איתם. אוזני שנחלצו לעזרת הלב נמשכו אחרי מנגינה קסומה נדמה היה שהכהנים נגנו אותה שבהר סיני מקור מחצבתה. הוקסמתי כעת כל גופי תר אחרי הכוכב כעת זה היה גם יותר קל המנגינה משכה אותנו אליה. עיני קלטו את המחזה הוא ישב שם עיניים עצומות ואצבעות שריחפו על המיתרים קול שהזכיר שירת מלאכים והניגון... הניגון... התקרבתי ונרתעתי זקנו היה ארוך ופרוע בגדיו בלויים ומטולאים כל גופו מכוסה פצעים ופניו משקפות יסורים והעיניים.... העיניים טובות ועמוקות מחממות ואוהבות מייחלות ומצפות מקוות... ואז הבליחה בי מחשבה זה לא סתם איש שמנגן לא סתם חסר בית מזדקן זה הוא.. לו אנו מצפים... אז אזרתי אומץ והתקרבתי את תחושת הגועל החנקתי הקשבתי לנועם המנגינה והצטרפתי בלחש לשירה הוא חייך חיוך שחשף שיניים לבנות ויפות... ואז הבנתי שבכל חסר בית מסתתרת נשמה שבכל איש קשה יום מסתתרת תשוקה שכל קושי אולי הוא גאולה וכל קבצן אולי הוא המשיח...

ורציתי לבוא אליך לומר לך ולספר על געגועי וכאבי ליבי על דמעותי במיטתי על תפילותי,בקשותי והמית נפשי. חיפשתיך איכה????

מציץ אל חדרי הבית ושולח אלומת אור שמברכת ומאחלת לילה טוב. אורו,שטייל על פני הרחוב פגש הלך מבולבל ליטף את פניו ושלח לו קרן אור ברורה ומורת דרך. עד שנותר מאיר את הרחוב הריק.

אחזתי בראשי בתקוה שזה יעזור ניערתי את שיירי מחשבתי וקיוויתי שזה יעבור הספקות אכלו כל פינה במוחי והותירו אותי חלולה ומדממת. רציתי לצעוק לשחרר אבל הדממה כלאה את קולי, רציתי לרוץ אולי גם לברר אבל השקט מנע זאת ממני. הבטתי סביב- הרעש עטף אותי מכל עבר אך מעטה של דממה מנע ממנו להגיע אלי ניסיון אחרון להניע את גלגלי מוחי נחל כישלון חרוץ. לפחות ניסיתי חשבתי לעצמי בזמן שנכנעתי ונתתי לספק להשתלט עלי.

בוקר,השמש זרחה, ידעתי,קדימה למשימה. את הלב כיסיתי בבוץ עכור מפני האש היוקדת בו כמו בתנור, את הבור שברגשותי נפער מלאתי בדמעות ובהמון עפר. אז טמנתי את ראשי עמוק בכר וחיכיתי עד שהבכי לא יהיה ניכר, הרמתי ראש לבשתי חיוך מעושה זו תחפושת קבועה,אני כבר מנוסה. אז יצאתי לרחוב ההומה,הרועש חיפשתיך, אולי סנה בוער באש, תרתי ברחובות,טעיתי בשווקים איה אתה אלוהים?