מול הים

מול הים,

הגלים מכים נאבקים בחול.

אתה שם,

השמיים שותקים מדברים בלי קול.

מול שמיים,

עננים אפורים נישאים בכבדות עם הרוח.

טיפה של מים,

קרים, מתמזגת בים הפתוח.

מול עולם,

אתה טיפה בים אפור ועכור של שקר.

מול כולם,

אתה נלחם כמו גלים בסכר.

ועננים אפורים סוגרים עליך

חומות מים בצורות מסביב.

וקולות מוכרים פונים אליך

רק מבקשים שתקשיב.

בתוך ים הטרוף שבו אתה נמצא,

יש חלק בך שאוהב.

ורק הגוף יוצר מחיצה.

בין מציאות עכורה ללב.