בשבע בערב התקדמה רעות לכיוון בית הקפה הקטן שליד האוניברסיטה. כשנכנסה ראתה את אוהד יושב ומחכה לה.
"היי" אמרה לו "חיכית הרבה זמן?"
אוהד חייך, "לא, ממש הגעתי"
היא התיישבה מולו והם הזמינו, רעות סיפרה לאוהד שהיא לומדת פסיכולוגיה וגרה פה בירושלים והוא סיפר שהוא משרת בצנחנים וגר במודיעין.
"דודה שלי גרה שם, וחברה.." אמרה "מה בדיוק עשית כאן הבוקר?"
"אחותי שכחה פה את הארנק שלה אתמול" הוא צחק "אגב, מי זאת דודה שלך?"
"חוה שמידט" ענתה ולא הבינה למה אוהד חייך.
"היא החברה הכי טובה של אמא שלי!"
הטלפון של רעות רטט בתיק שלה, איתי התקשר. מיד ניתקה וחזרה לאוהד.
לאחר שניתקה שמה לב שאוהד מסתכל עליה. כאילו מנסה להיזכר במשהו.
"מה קרה?" שאלה, מעט מבוהלת.
"לא, כלום.. הכל בסדר, עכשיו שמתי לב שאת ממש מוכרת לי ואני מנסה להיזכר מאיפה.."
הטלפון של רעות רטט שוב "אוהד, אני ממש מצטערת, זה בטח אח שלי, אם אני לא אענה לו הוא ישגע אותי עד שאני אגיע הביתה"
אוהד חייך והנהן, רעות יצאה מבית הקפה וענתה.
"מה?!?!" שאלה בכעס
"איפה המלחיה?" שאל איתי
"אתה רציני?! מלחייה?!! אל תתקשר אליי יותר עכשיו!"
"טוב, סליחה ששאלתי באמת.. אני אשאל את רעיה..."
רעות התכוונה לנתק אך כששמעה שאיתי מתכוון להתקשר לרעיה מיד אמרה, "אל תתקשר אליה עכשיו!"
"למה??" שאל איתי בחשדנות
"כי היא עסוקה! אני אתקשר אחר כך!" הפטירה וניתקה.
כשחזרה לשבת עם אוהד הוא נזכר מאיפה רעות מוכרת לו
"פנסילבניה, לפני 5 שנים בערך... זוכרת? את וחיה באתן לבקר את אמא שלי"
"נכון!! אז מה אתם עושים פה?"
"עלינו לארץ לפני שנתיים..." ענה
"מה?" נדהמה רעות "מגניב!"
הם המשיכו לדבר עד שעות לא שעות, צוחקים על הזמן שעבר, נזכרים בשטויות.
לפני שנפרדו נתן אוהד לרעות פיסת דף עם מספר הטלפון שלו, "תתקשרי אליי" אמר בחיוך.
"או שאתה תתקשר אליי..."ענתה והחזירה חיוך תוך כדי שהיא רושמת את מס' הטלפון שלה על מפית.
***
רעות נכנסה הביתה וראתה את איתי יושב על הספה בוהה בקיר.
"מה אתה חושב לעצמך?!" אמרה רעות בכעס
"מה עשיתי?" נבהל איתי"
"אל תתמם לי... לא התקשרת אליי פעמיים?!" ענתה
"אהה, זה.. ולהזכירך את אמרת שתחזרי אליי ובגללך אכלתי אוכל מגעיל בלי מלח"
"תתבגר! היית הולך לבקש מהשכנים.." ענתה "רק חבל שאתה מתנהג כמו ילד ומתפדח לראות את הודיה כהן"
"מה? איזה שטויות.. מה הודיה קשורה?"
"אהה, כן? כל פעם שהיא עוברת 5 מטר ממך אתה נהיה חיוור" ענתה
"ממתי אנחנו מדברים עלי? איפה היית בכלל?" שאל
"מה אכפת לך בכלל?" צעקה רעות כשנכנסה לחדרה.
היא ראתה את רעיה יושבת על המיטה ומסמסת.
"איך היה הדייט?" שאלה רעות את רעיה בחיוך
"נחמד מאוד.. איך לך?"
היא סיפרה לה הכל על אוהד, ממש כמו החברה הכי טובה.
"עכשיו אפשר לדעת מי זה שיצאת איתו?" שאלה רעות
בדיוק כשרעיה עמדה לענות איתי נכנס לחדר והתיישב על הרצפה.
"על מה מדברים?" שאל
" בטוח לא עליך" ענתה רעות "ואתה לא יודע לדפוק?! כנראה שבגלל זה לא הלכת לבקש מלח מהודיה כהן"
איתי הסתכל עליה במבט מעוצבן "לידיעתך אני יודע לדפוק, ואפילו מאוד מצטיין בזה.. אבל אני לא עושה לך טובות" אענה איתי ובגובה רעות זרקה עליו כרית.
"יש לך תחביב כזה לזרוק עליי דברים..." אמר איתי כשקם לצאת "ואני אלך כדי שלא תהרגי אותי"
"טוב שאתה מודה בזה, אני עושה את זה ממש טוב"
כשיצא חזרה רעות לשאול אותה על הבחור שיצאה איתו רעיה. רעיה שתקה במשך דקות ארוכות, מתלבטת אם לשתף את רעות לבסוף אמרה "קוראים לו אריאל שלומי"
"זה לא הבן של השרה השמאלנית הנוראית הזאת מהכנסת?" שאלה רעות
רעיה רק הסתכלה עליה בלי הגיב.
תגובהתגובות