רעות שתקה.
"תגידי משהו.. בבקשה..." ביקשה רעיה. "מה שאת רוצה"
"הוא יודע שאת דתיה, ושאת?"
"כן, הוא יודע עלי מלא דברים, וזה לא מפריע לו.." ענתה.
"ולך זה לא מפריע? פשוט.. למה?"
"הוא נחמד, והכרנו במקרה, וזה ממש בסדר.. גם עכשיו" ענתה רעיה.
שתיקה השתררה ביניהן ואחר זמן מה רעות הרגישה צורך לומר משהו, "אני שמחה בשבילך.. ממש, אני פשוט מעכלת.. ואני לא יכולה לשפוט אותך, אף אחד לא יכול..."
רעיה חייכה "תודה"
רעות הנהנה "אני בטוחה שתעשי את מה שהכי נכון בשבילך, ועכשיו.. אני רוצה ללכת לישון, אז לילה טוב"
רעיה חיבקה אותה באהבה ונתנה לה ללכת.
רעות נכנסה לחדרה, נשכבה על המיטה אך לא הרגישה עייפה כלל, היא חשבה על רעיה וההחלטות שלה, למרות היותה אדם מבוגר ואחראי.
******
שעה לאחר מכן נכנס אוהד לביתו, "היי" אמר בחיוך.
הדר, אחותו הגדולה הציצה מהמטבח לראות מי הגיע, "איפה היית?" שאלה.
"יצאתי" ענה אוהד.
"מאז שביקשתי ממך להביא לי את הארנק? רוצה קפה?"
"לא" ענה אוהד, צוחק "היה לי מספיק היום"
"אז יצאת? לאן? עם מי?" שאלה הדר בהתעניינות.
"רעות, את מכירה אותה, היא ודודה שלה ביקרו אותנו בבית לפני שנים.."
"רעות? זאת עם העיניים היפות? והחיוך החמוד הזה? היא כל כך חמודה! איך היה לך?"
"בסדר.. היא ממש נחמדה" ענה אוהד
"שלחת לה הודעה? התקשרת, משהו?" ביררה
"לא.. אבל ראית את אלישבע?" אלישבע, אחותו הקטנה של אוהד, בשנה.
"יצאה.. עם אלעד, דייט משהו, השיגה אותך כבר.." ענתה הדר בצחוק.
אוהד התחיל ללכת לחדרו, "לאן אתה הולך?" שאלה הדר " להתקשר אליה?"
אולי" ענה ונכנס לחדרו.
"תמסור לה דש!" צעקה הדר אחריו, אבל אוהד כבר לא שמע אותה.
הוא התיישב על המיטה שלו.חטשב על זה שנדר צודקת, אך באותו רגע התפרצה לחדרו, "התקשרת?"
"נודניקית! לא התקשרתי עדיין, ואם לא תפריע לי אז אולי בסוף אני אצליח!" ענה.
"טוב, סליחה.." צחקה הדר.
***
רעות לא הצליחה לעצום עין אחת , היא הרגישה מן הרגשה מוזרה שאותה מתרחקת ממנה, משתנה.
'תפסיקי לחשוב על זה' מיהרה לומר לעצמה וידע שהיא צריכה משהו שיסיח את דעתה.
לפתע נשמע רטט מהטלפון שלה שלידה.
'היי, את ערה?' שאל אוהד, וההסחה שחיכה לה הגיעה.
היא מיהרה לכתוב לו וכך המשיכו שעות ארוכות אל תוך הלילה, והיא לא חשבה על מה שמדאיג אותה לו לשניה אחת.
****
רעות קמה מהמיטה כשחיוך נסוך על פניה. היא התיישבה עם הקפה שלה ליד השולחן יחד עם רעיה, מאחלות אחת לשניה בוקר טוב.
"הרבה זמן לא דיברת עם מתן... מה קרה?" שאלה רעיה.
"סתם.. פשוט לא דיברנו.. צריך סיבה?"
רעי הסתכלה עליה בחשד "ממה את מתחמקת? אולי ממתן את יכולה אבל לא ממני.."
רעות נאנחה "סתם.. בשבת כשישבנו לדבר על הדשא זה לא היה כמו תמיד, הוא הסתכל עליי מוזר ו.."
"...ואת מרגישה משהו? נכון?" המשיכה רוצה רעיה, בשאלה לא שאלה.
"לא!" התנגדה רעות מיד.
"רעות.."
"זה לא אפשרי טוב?! הוא כמו איתי, אח כזה, הוא החבר הכי טוב שלי.."
"בדיוק בגלל זה." ענתה רעיה "ולהתעלם ממנו זו לא הדרך, הוא היה שם בשבילך כשאחרים לא היו. הוא לא כעס, לא ברח כשהיו לך רגעים קשים, הוא פשוט היה שם, הקשיב וספג את כל הכאב שלך.. לא חשבת שזה יגיע?"
רעות שתקה וזיכרונות הציפו אותה.
***
רעות בת ה-14 רצה ודמעות זולגות על לחיה, היא לא ידעה לאן היא רצה. היא רצתה להתרחק מהכל. שוב, אלו שהיו אמורות להיות חברותיה השפילו אותה וגרמו לה להרגיש נמלה בעולם של פילים. הרגליים שלה כאבו, היא הייתה מותשת. היא התרחקה מאוד. מאחורי העצים התגלה לעיניה אגם קטן ויפיפה, ריק מאדם.
היא התיישבה על הספסל ונתנה לעצמה פשוט לבכות, ללא כל אפשרות לעצור את הדמעות.
"הכל בסדר?" שאל מישהו מאחוריה.
רעות מיהרה לנגב את הדמעות שהכתימו את לחיה והסתובבה. עמד מולה נער, בערך בן גילה ומבט מודאג על פניו.
הוא לא חיכה לתשובה.
"אפשר?" שאל והצביע על הספסל שבו ישבה רעות. היא הנהנה וזזה מעט הצידה. הוא התיישב לידה "אני מתן" אמר בחיוך.
"רעות" ענתה וניגבה דמעה שזלגה על לחיה.
"את רוצה לספר מה קרה?" שאל.
מה? למה שמישהו ירצה לדבר איתה חשבה.
היא סיפרה לו על ההשפלה שעברה ע"י בנות כיתתה, שהיא לבד ואין לה חברות.
"אני יכול להיות חבר שלך.. זה לא מחליף חברות.. אבל.." ענה בחיוך קטן.
"אתה בטוח" שאלה בחשש.
"בטח" ענה
רעות ניגבה שוב את דמעותיו כשהגיש לה טישו והציע ללוות אותה הביתה, אפילו שהיא רחוקה.
ומאז הם חברים קרובים. הוא מעולם לא עזב, כעס, נטש, ברח. תמיד היה בשבילה וליווה אותה בכל רגע, גם כשעברה לתיכון בירושלים, והמצב שלה השתפר הם תמיד נשארו קרובים.
***
"את צודקת.. אבל עדיין" אמרה לרעיה תוך כדי שהיא לוקחת את התיק שלה מהספה ויוצאת להתנדב בבית החולים.
***
רעות עמדה מול החלון הגדול, בוהה בעננים וחושבת.
"שלום למתנדבת הצדיקה!" אמר מתן כשהגיע מאחוריה.
"מתן, מה אתה עושה כאן? אתה לא אמור להיות בבסיס?" שאלה בהפתעה.
"הייתי בסביבה וניחשתי שאת כאן אז באתי לבקר, הרבה זמן לא דיברנו"
"כן.." ענתה רעות, שוב שוקעת במחשבות.
"יש לי כמה דקות, רוצה קפה?" הציע ורעות נענתה בחיוב.
"מה חדש אצלך?" שאלה רעות. "רציתי להגיד לך משהו"
מיד כעמד מתן לענות משהו שאלה אותם המלצרית מה הם ירצו להזמין.
כשהלכה חזר מתן לתשובתו. "מה חדש? אממ.." שתק לרגע, ולאחר מכן ענה "אני יוצא עם מישהי כבר חודשיים"
שתיקה קצרה השתררה ביניהם, אך רעות השתדלה במהירות לשבור אותה, "וואי, חודשיים.. רציני.."
מתן הנהן בחיוך "מה איתך?" רעות התלבטה אם לספר לו על אוהד, אך במקום זאת ענתה "לא"
מישהו קרא בשמה.
"אהה כן.. מה רצית להגיד לפני שהמלצרית הזאת באה?"
"לא משנה.." ענתה רעות ומעט עצב בקולה ומהירה להתנצל בפני מתן והלכה.
והוא צופה בה מתרחקת.
תגובהתגובות