עַל בְּגָדַי הַלְּבָנִים הַשָּׁנָה
לֹא זָלְגָה טִפַּת יַיִן אַחַת.
צָפִיתִי מִשְׁתָּאֶה עַל פִּי
הָרוֹקֵם סִפּוּרִים מִמַּצּוֹת וּמְרוֹרִים,
הַמּוֹנֶה אֶת טִפּוֹת הַדָּם מִן הַגָּבִיעַ
בְּסֵדֶר מוֹפְתִי אֶל כּוֹס יְשׁוּעוֹת.
כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר
עַל פָּסוּק "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ"
בְּעוֹדִי מְלַקֵּט פֵּרוּרִים נְפוּלִים
מֵעַל מִכְנָסַי הָרְאוּיִים לְסִנָּר.
בִּבְגָדִים לְבָנִים מוּל קַעֲרַת סֵדֶר,
אֵין זוֹ כִּי אִם אַבְהוּת
שֶׁהוֹלֵךְ זְמַנָּהּ וּבָא.
תגובהתגובות