מדבר רחב ידיים
סדוקות הן השפתיים
הלב בוכה, דורש ומבקש.
ארץ שממה בלי מים
ורוח בין ערביים
געגוע מציתה כמו אש.
צמאה נפשי לאלהים לאל חי
מתי אבוא ואראה פני אלהים.
ושוב עובר בי רטט
הנשמה צועקת
כמהה למים היוצאים מעדן.
בשיר ובדמעות נזכר
בלב טהור של העבר
מבקש שייפרץ בי סדק.
צמאה נפשי לאלהים לאל חיים
מתי אבוא ואראה פני אלהים.
תגובהתגובות