מסעו של הזקן

כי יצאת אל הדרך, ובידך אין דבר

רק מבט אל העתיד, זכרונות מהעבר..

כי יצאת אל הדרך, ובתיק רק אמונה

והרוח שחלפה לה נשמעה כמנגינה.

מכשולים היו בדרך, ונפלת שוב ושוב.

הידיים כבר פצועות, והגוף כולו דאוב..

אך המשכת עם הדרך, בעיקר כי אין ברירה

לא היה שום זמן לנוח, אין מקום לעצירה.

טעויות זה אנושי, ולטעות זה לא נדיר,

לא חסרו לך כאלו כשהיית עוד צעיר.

ובכל צמתות הדרך התלבטת קשות,

ולאט לאט הבנת איך לומדים מטעויות..

התעייפת מהדרך, הרגליים רצוצות

העתיד כולו בחושך, העבר מלא תלאות..

עם משא של מעשיך, תיק מלא בניסיון,

רוח, שיר תישא בפיך עד היום האחרון.