הנה באים ימים
בהם אאלץ לשתוק
אכבל בכבלי הגוף
ולא אוכל צאת
ידעתי, כי לא אוכל עוד שאת
מגופי החוצה לפרוץ, לצאת
ימים באים הנה, ולא יוצאת
מכבולה, בכבלי הגוף השורפים
הבאו ימים?
רציתי לרצות, לתת מחשבות
עיני נאבדו בסבך המראות – להתיר אסורות
יכולתי לשפר, יכולתי לתקן, לעשות,
מי יתן ואזכה לראות שוב כל זאת.
לא אוכל לשאת עוד זאת
יודעת אני כי עוד אפול
שקט שקם וכבש העולם
רצון עז , שאיפה של סתם...
אני מביטה בהכל מרחוק, שותקת דוממת, אפופה מחשבות.
לא יודעת מה יהיה, כבולה בגופי, לו רק יהיה אלוקי בעוזרי.
הבאו ימים רעים לישראל?
תגובהתגובות