פסיפס אתר יצירה





קטע

כי החיים.

מאת רוקדת בגשם
כ"ד בתמוז תשע"ח (07/07/2018)
זה מתחיל בכל בוקר
בעת שאתה קם, נוטל ידיים וממשיך לקפה.
זה מתחיל כל יום
כל נשימה מחדש
כל דקה
כל פעולה קצרה שאתה עושה
לוקח ילדים לגן ולבית הספר,
הולך לעבודה, חוזר, קורא, כותב
כל פעולה קטנה כגדולה
קלה כחמורה
זה מתחיל... מחדש.
זה מתחיל פעם אחת
ומתחיל עוד אינסוף פעמים
זה נמשך ולא נגמר
כי צדיקים במיתתם קרואים חיים.
המשך...
1  
קטע

בדד

מאת רוקדת בגשם
י"ג בסיון תשע"ח (27/05/2018)
מעל ים, סוער, גועש,
מתנדנדת לה חצי נשמה.
מתחת לשמיים, צהובים, דהויים,
מביטה היא לאופק, החוצה.
השמש שקעה עליה זה מכבר, וחצי נשמתה - עזבה.
רוח חזקה, מכלה, מעיפה את הכל, פירקה עד לדום את חבלה.
סערה, סלעים מתפרקים, וחיוך אחד בודד, לחיצה חזקה.
ואש, קול שרפה, באה, ומכלה, וחבל שרפה.
והיא בו צפתה, נופל מטה מטה , מביט אליה בכמיהה.
ואחרי כן, בקול דממה דקה, רק שפתיה
המשך...
3  
קטע

והגעגוע.

מאת רוקדת בגשם
י"ג בסיון תשע"ח (27/05/2018)
תמול מן שחר קראתיך
והננך לא מביט קרוב
ומן שחק רחוק מרוב
קיוויתי לשמיעתך

לחש קל של מתבונן
סדק אי אז את החוצץ
ולחץ קטן, פשוט, מתרוצץ
להאדיר מצחו בשמן

והשמש שזרחה מעליו
מאירה העולם עד תום
תשקע היא בסופו של יום
והוא ישל נעליו

תפילה קטנה של רגע אבוד
אשכבה לילד שלא ישוב
חפץ הוא בהבנת חשוב
עוד ספר קצר של חידוד
המשך...
0  
שירה

הבאו ימים רעים לישראל?

מאת רוקדת בגשם
י"ג בסיון תשע"ח (27/05/2018)
הנה באים ימים
בהם אאלץ לשתוק
אכבל בכבלי הגוף
ולא אוכל צאת

ידעתי, כי לא אוכל עוד שאת
מגופי החוצה לפרוץ, לצאת
ימים באים הנה, ולא יוצאת
מכבולה, בכבלי הגוף השורפים

הבאו ימים?

רציתי לרצות, לתת מחשבות
עיני נאבדו בסבך המראות – להתיר אסורות
יכולתי לשפר, יכולתי לתקן, לעשות,
מי יתן ואזכה לראות שוב כל זאת.

לא אוכל לשאת עוד
המשך...
1  
קטע

זעקה מלב שבור

מאת רוקדת בגשם
י"ג בסיון תשע"ח (27/05/2018)
מתי הפעם האחרונה שבאמת ישבת והתאבלת על בית המקדש?
מתי בפעם האחרונה ישבת על רצפה הקרירה והבטת כלפי מעלה , לשמיים, בכית, וביקשת גאולה?
אני לא מדבר כאן על להתפלל שמונה עשרה, ולמלמל את ברכת בונה ירושלים. אני לא מדבר על לומר "ובנה ירושלים עיודש במהימניו ברוך בונרושלים מן". לא. אני מדבר על משהו מעבר לזה.
להרגיש את החורבן. לחוות אותו. להרגיש את האבל, את הגעגוע. את הציפיה, את הכמיהה.
לעצום
המשך...
2  
שירה

תורת חיים היא

מאת רוקדת בגשם
י"ג בסיון תשע"ח (27/05/2018)
תורת חיים, לווני בדרכי
והכל יתבהר, לו רק תנסו
רק בקשה קצרה לי, כי-
הכל יתבהר אם לא תנוסו

נביאה את כבודו להארת העולם
בואו לפניו ברננה, בזמירות נריע לו
יודע צדיק נפש בהמותיו כולם,
אני שותק מול המבט השורף שלו
יודע אני כי לידיעות העולם כולם
מי ישווה ומה ידמה לידיעתם

כי נתן ינתן בידי הדבר,
תפילה קטנה של רגע שינצל
והתקווה הזאת לחזור
המשך...
0  
שירה

עם ישראל! הקשב נא!

מאת רוקדת בגשם
י"ג בסיון תשע"ח (27/05/2018)
שקט שורר, דומם העולם
מסביבנו שותקים כולם
על פניהם ארשת נהרה
ישראל אמרו - נעשה ונשמע

שתיקה רועמת, שכינה מתגלה
רבינו של עולם שומרנו מצרה
אבינו מביט, משגיח ממרומים
להגן עלינו תמיד מצרים.

היום כולם מבינים בבהירות
אלוקינו ברצונו גאלנו במהירות
לנו נתן את התורה הקדושה
ונשמתנו אליו לא חשה

קיבוץ גלויות לעתיד לבוא
יודע ה' היודע
המשך...
1  
שירה

על הרב זאב קרוב זצ"ל

מאת רוקדת בגשם
כ"א באדר תשע"ח (08/03/2018)
נוֹלַד לְמֹשֶׁה בֵּן אֱלִיהוּ
בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים וְתֵשַׁע
מרכזניק לְשָׁנִים וְרָבוֹת
נוֹתֵן תְּמִיכָה וישע

רמ בַּהֶסְדֵּר שומרון
וּלְאַחַר מִכֶּן רֹאשׁ יְשִׁיבָה
עָשׂוֹר שָׁלֵם שֶׁל מַחְזוֹרִים
עוֹבְרִים תַּחַת הַרְבֵּה

דֻּבַּר יְשִׁיבוֹת הַהֶסְדֵּר
וְאַף אַחֵד מֵהָאַחְרָאִים
סדנאות בְּחִנּוּךְ יְלָדִים
בְּאִיתָמָר וָאֳפָקִים
המשך...
1  

רוקדת בגשם

כל מה שהאדם הוא יותר גדול, צריך הוא יותר לחפש את עצמו, יותר מסתתרת היא מהכרתו נשמתו העמוקה, 

עד שהוא צריך להרבות בהתבודדות, בהתעלות הרעיון, בהתעמקות המחשבה, בהשתחררות הדעה, עד שסוף כל סוף תתגלה אליו נשמתו, על ידי הזרחת קצת מזיוי אוריה. 

 

ואז ימצא את אשרו, יתעלה מכל ההשפלות, ויתרומם על כל מעשים, בזה שישתוה ויתאחד עם כל המעשים, ובזה שישתפל עד לכדי הנמכת הרוח היותר קיצונה, עד לכדי ביטול הצורה הדמיונית הפרטית, ואנכי תולעת ולא איש, עד לכדי ביטול היש בעומק עצמו,ואנחנו מה. 

אז יכיר את כל זיק של אמת, את כל ברק של יושר, המשוטט בכל מקום שהוא. והכל יקבץ אליו, בלא שום שנאה קנאה ותחרות, ואור השלום ועז הגבורה עליו יופיע, הוד הרחמים, ופאר האהבה עליו יזרח, וחשק המפעל והעבודה, שקיקת היצירה וההתעודדות, תשוקת הדממה והרון הפנימי, יחדו יתאגדו ברוחו, והיה קודש'

 

איני צריך להזניח את נפשי אני. נשמתי רחבה גדולה ואבירה, תפארתה משתעגת בי ורוחה פורץ ממני, אדירה היא, ומנסה לפרוץ מעבר לגבולותי. ומתוכי, מתוך מעייני, הנני צריך תמיד לקחת את אוצרותי הגנוזים, ואינני אומר לנשמתי 'שאו שערים ראשכם' ואינה כי חשה היא עצמה אבודה ומבולבלת, ככנסת ישראל בגלות, ואינה יודעת מקורה ומקום נביעתה, ודומני, כי אין עוד בידי וביד איש חי לרוממני ממקום השפל אליו הגעתי, ועוד, מקווה אני לשפלות פנימית אמיתית, שתוכל להורידני ולהוציאני מכוחי ועוצם ידי'.שכן, הומה הוא הלב לומר הכל, ואין בעד נשמתי לעוצרו מבעד לפתחי הלבבות ושרויי הברכה מתפרצים ונדחקים פנימה ועולה הוא על גדותיו, ואין בידי עוד שאת. על כן אבקש ממך קל עולם, שתעזרני, ותסמכני, ותתמוך בי למען אוכל לבקש שמך באהבה ובנה מהרה בציון עירך בניין שלם.

 

מפני שהינני תמיד צריך להיות שרוי בדבקות של קדושה, ובניסיון להיות שפל באמת, בשמחה גדולה ובגבורת אמת, מתעלמת ממני לעיתים כוחו הרב של צד הנפש הטמא, וההני נסחף מולה, ומאבד את עצמיותי ואיני יודע אוכל שאת, ומרגיש אני כי עלי לסוג אחור ולחזק אמונתי באלוקי כל בשר, והנני חוזר לאיתני בהארה הגונה בשוב עלי רוחי ויכולתי להתענג תחת כנפי השכינה החסות ולדעת איך להתקשר באמונה רבה ובשמחת לבב ותמיכת חיים.

אינני יכול להכחיש את חפצי הפנימי הבוער לבוא ולהאיר בעולם את שם ה' קל עולם, ועלי לברר בפנימי ולעיין ברוחניתי, וחש אני מועקה. למה זה הדבר הזה? שהיני חש את חסרוני הרב ואת חוסר עמידתי מול איתני השם המהולל והמשובח והמתנשא מימות עולם, וידע אני כי כשם שאין העולם מכיר את ערכי כך אין הוא מכיר בעומק שפלותי וחוסר מעלתי בעולם זה ואי הבנתי.

 

(כן, הכ. א. שלי ריק.) 

מסר ליוצר | שיחה עם היוצר
צילום

וראשו מגיע השמימה

מאת רוקדת בגשם
ז' באייר תשע"ח (22/04/2018)
סולם יעקב, גבעת מרדכי, ירושלים.
המשך...
8