יצירות של רוקדת בגשם | יצירות ש-רוקדת בגשם אהבה

כל מה שהאדם הוא יותר גדול, צריך הוא יותר לחפש את עצמו, יותר מסתתרת היא מהכרתו נשמתו העמוקה, 

עד שהוא צריך להרבות בהתבודדות, בהתעלות הרעיון, בהתעמקות המחשבה, בהשתחררות הדעה, עד שסוף כל סוף תתגלה אליו נשמתו, על ידי הזרחת קצת מזיוי אוריה. 

ואז ימצא את אשרו, יתעלה מכל ההשפלות, ויתרומם על כל מעשים, בזה שישתוה ויתאחד עם כל המעשים, ובזה שישתפל עד לכדי הנמכת הרוח היותר קיצונה, עד לכדי ביטול הצורה הדמיונית הפרטית, ואנכי תולעת ולא איש, עד לכדי ביטול היש בעומק עצמו,ואנחנו מה. 

אז יכיר את כל זיק של אמת, את כל ברק של יושר, המשוטט בכל מקום שהוא. והכל יקבץ אליו, בלא שום שנאה קנאה ותחרות, ואור השלום ועז הגבורה עליו יופיע, הוד הרחמים, ופאר האהבה עליו יזרח, וחשק המפעל והעבודה, שקיקת היצירה וההתעודדות, תשוקת הדממה והרון הפנימי, יחדו יתאגדו ברוחו, והיה קודש'

איני צריך להזניח את נפשי אני. נשמתי רחבה גדולה ואבירה, תפארתה משתעגת בי ורוחה פורץ ממני, אדירה היא, ומנסה לפרוץ מעבר לגבולותי. ומתוכי, מתוך מעייני, הנני צריך תמיד לקחת את אוצרותי הגנוזים, ואינני אומר לנשמתי 'שאו שערים ראשכם' ואינה כי חשה היא עצמה אבודה ומבולבלת, ככנסת ישראל בגלות, ואינה יודעת מקורה ומקום נביעתה, ודומני, כי אין עוד בידי וביד איש חי לרוממני ממקום השפל אליו הגעתי, ועוד, מקווה אני לשפלות פנימית אמיתית, שתוכל להורידני ולהוציאני מכוחי ועוצם ידי'.שכן, הומה הוא הלב לומר הכל, ואין בעד נשמתי לעוצרו מבעד לפתחי הלבבות ושרויי הברכה מתפרצים ונדחקים פנימה ועולה הוא על גדותיו, ואין בידי עוד שאת. על כן אבקש ממך קל עולם, שתעזרני, ותסמכני, ותתמוך בי למען אוכל לבקש שמך באהבה ובנה מהרה בציון עירך בניין שלם.

מפני שהינני תמיד צריך להיות שרוי בדבקות של קדושה, ובניסיון להיות שפל באמת, בשמחה גדולה ובגבורת אמת, מתעלמת ממני לעיתים כוחו הרב של צד הנפש הטמא, וההני נסחף מולה, ומאבד את עצמיותי ואיני יודע אוכל שאת, ומרגיש אני כי עלי לסוג אחור ולחזק אמונתי באלוקי כל בשר, והנני חוזר לאיתני בהארה הגונה בשוב עלי רוחי ויכולתי להתענג תחת כנפי השכינה החסות ולדעת איך להתקשר באמונה רבה ובשמחת לבב ותמיכת חיים.

אינני יכול להכחיש את חפצי הפנימי הבוער לבוא ולהאיר בעולם את שם ה' קל עולם, ועלי לברר בפנימי ולעיין ברוחניתי, וחש אני מועקה. למה זה הדבר הזה? שהיני חש את חסרוני הרב ואת חוסר עמידתי מול איתני השם המהולל והמשובח והמתנשא מימות עולם, וידע אני כי כשם שאין העולם מכיר את ערכי כך אין הוא מכיר בעומק שפלותי וחוסר מעלתי בעולם זה ואי הבנתי.

(כן, הכ. א. שלי ריק.)