קרע את הרקיע
(לא את הלב)
קרע את יופיו הקסום, השליו
העטוף אצטלת עיוור ענוג.
קרע את מסכו התכול
הפרוס במתיחות נוקשה כמגן משוח שמן.
קרע בתער חד, בשיפודי עץ דקים
(בשמות קדושים, בכל מרעין)
קרע כקבצנים מתדפקים
קרע בנשיכת רוגז, בציפורני זנוחים.
זה קשה אני יודע
יום קיץ ושרב, וגשם אין ושנת בצורת
(בשמיו ממעל ובארצך מתחת)
זה קשה אני יודע
אתה מסונוור מן השמש הלוהטת
ידיך חבולות, נוטפות דם,
רכות מאלכוהול וסמי משחה מיסרים
ומישהו כבר אמר שאתה מצורע מקולל.
זה קשה אני יודע
קולך צרוד, מיתריו שסועים הריר נוזל
ומישהו כבר אמר שאתה שוטה וגס רוח
(זה קשה אני יודע
ואתה חרד מגורל בן אבויה וחכם יוסף די לרוזא)
זה קשה אני יודע
ואתה מתמכר לשיחם
כמחשבה נוצצת
מבריקה מחודשת
חדה מלוטשת
אך תגיד לי
אם בין כה אתה דוקר
למה לנעוץ לך בלב
את הצד הכואב.
תגובהתגובות