אולי אתה לא יודע
אבל באו גויים נחלתך.
בעיני ראיתי
אפשר שאשבע לך, אפשר
שאלך עימך יד ביד ואצביע:
פה
שחורה ונאוה
שחורה ונאוה,
ולא אתפלל לפניך עוד
על רוח חדש ועל לב טהור שתברא
ובזוך רון שחר, לא אפתח
את הלב לך, דודי.
כי אפתח ורוח פרצים תשאני אל חיק כנפיה
כאל סופת הוריקן משתוללת,
אכסטזה נכזבת,
עד אפול מתבוסס בדמי, (אלוהי),
עד אפול. לבדי.
לבדי.
שחורה ונאוה.
אצהיר,
אתפלל,
אתחנן,
אבקש.
וטוב לי כך ורע לי
תפילה
משענת קנה רצוץ.
כמו יתום טרי עלי אמו
עטוף זרועות אהבה רועדות
אדמה
אולי תספרי לי, את שנקבוך קלשונים, להבי ברזל תוך לב רך
את, שהפשיטו עורך, שהפכו מעדר, פיסה אחר פיסה
את, שהצליף בך גשם זלעפות וקור, שמש קופחת ושרב
את, שהישרת מבט אל כול היובש והקמילה, אל כל היופי שקרס אל גווך השפוף,
שבלעת בשתיקה דם ארזים שבורים, שלא הזדעזעת מדם פרח נאה,
ניגר מגבעול נטול ראש אל לוע חריציך,
את,
תני לי להטמין
הסכי יונה
השעני על כף היד והסכי:
'עצוב לפעמים ואי אפשר
לנקוף אצבע
עצוב לפעמים וגם דמעות
עצורות. לב קופא ודם לא
רותח. ואגלה לך שכוס קפה שגמעתי שחור
היה ממר וחולה שתלוי פתק שמו לא קיבל
מלמול תהילים וקבצן שהילך לידי לא
קיבל מבט מזדהה ואנחה, רק צדקה
רק מבט של ישיש כזה - -
הסכי יונה
מאז מעשה שהיה הכל נהיה
אפרורי
הביני, אני לא
*
עכשיו אני יכול לשכפל לך.
אחד, שניים, כמה עותקים
אתה רוצה?
ערב פסח
תפסח עלי,
(בין חריצי ידי המיוזעות
דם תוסס, כבר גואה
מבקש להחריב כל הניקיון המוחצן הזה}
דרשנים ימלאו פיהם להט ואש
על נפש רחבה ונשגב היום
ואני רק אשאל:
למה האש הזו לא שורפת אותי
ואם בכלל אפשר להישרף בעולם קר כזה
ולמה המצה שאפיתי ענייה כל כך, והמרור
גמר אומר לחנוק אותי
ומה נשתנה לילה זה מכל הלילות
(ושנים שעברו, ששוועה
הושענא
הושענא
קול בוקע תחת שבריך וגליך:
'הושענא
לכלי ריק מלא אבק
נעשה מעון עכבישים
ונשוף בו רוח
הושענא
ללב מותש
סדוק ודווה
וזרוק בו אנרגיה
הושענא
לתועה מדבר מבקשי שמיך
נטוש תחת אחד השיחים
ואל תשליכהו מלפניך'
הושענא אשר צמאה נפשו לאל חי מרחף על תוהו מעמק הררים פושט ידיו ריקות לפניך, שואג ממעונות
תפילה לחולה
עולם כלוב צר להחניק
בננת סהר חור להפליט
האוכל נוס בא.
בימים שכאלה
לב פצצה גרעינית
רגע קט ומפץ להמית
האמצא מרגוע
לו יאמר אשמדאי בחלום
גזירה היא מלפני אדון
לא אכוף ראש כאגמון
לא אשפיל ידי מצוק תפילה מתדרדר
רק אגיף מאחור, אהדוף שנים באות
בשרירי אצבעות, בקצף ים של
דמעות אטביע לילות, בזעקות איומות
אבריח שניות, טרם
קרע את הרקיע
(לא את הלב)
קרע את יופיו הקסום, השליו
העטוף אצטלת עיוור ענוג.
קרע את מסכו התכול
הפרוס במתיחות נוקשה כמגן משוח שמן.
קרע בתער חד, בשיפודי עץ דקים
(בשמות קדושים, בכל מרעין)
קרע כקבצנים מתדפקים
קרע בנשיכת רוגז, בציפורני זנוחים.
זה קשה אני יודע
יום קיץ ושרב, וגשם אין ושנת בצורת
(בשמיו ממעל ובארצך מתחת)
זה קשה אני יודע
אתה
כוסף
בס"ד
שלום שלום המשך יום טוב וחיים מאושרים
טיפ טיפ עלי... לומד בישיבה גבוהה ובזה עיסוקי בעיקר
אוהב לקרוא ספרים בעיקר פרוזה ושירה, גם קצת היסטוריה
לטייל במרחבי ארצנו הקדושה. להקשיב לשקט ולדממה, למצוא את האור שבסער ובסופה
מחפש. מבקש. משתוקק. צועק. יוקד
והעיקר שיהיה הלב בוער
קטע משיר אצ"ג
"ובכן כולם: בלי ירושלים, בלי ירושלים
-למאי לן הסלע הזה אמר הכופר
-למאי לן ההקדש הזה אמר הסוחר
-היא קדושה לכל העולם אמר הסופר
...וגם מנהיגי בריונים ובחירי סקרקין
נשאו ירושלים עד כה וכבתה בלבם
בעיני ראיתי הבגידה הפושה..."
ובלבי עניתי: לא אחי לא! לא תמו חולמי חלומות
לא אפסו שואפי מלכות.
בידך לפיד בידי ניצוץ ובלב אחר
גחל לוחש וישנם נושאי החזון ללא אש ללא חום אך
לא תם הוא מלבם, הוא ישנו אם לא כגחל, הוא כגז אך ישנו.
רק נישא מן האש הגדולה רק נזרה נצנוציה לכל חור ופינה
רק נאמין כי בידנו הדבר, באמונה גדולה ותמימה. אמונת ישראל השלימה והיה בית ישראל להבה וההינו כסנה,
ואש- שכינת אל בנו מבעבעת, בנו בוערת--
'גאולה היא רוצה כבר לראות, שאנו על כנפי השכינה מעבר לגבולות'
אמן נצח סלע ועד.
(קטע מדהים של זלדה)
"וזוכרת אני איך הרגשתי שלבי נקרע ממש באופן פיזי מרחמים על אותו איש זר,
וראיתי שאיני יכולה לעמוד ברחמים האלה, שאני גוועת,
ובקשתי שזה יינטל ממני ושאעבור על ידו ככל אדם, מוגנת מן ההזדהות האיומה.
אבל כאשר זה קרה לי, ועברתי מוגנת, נבהלתי מן הלב השותק שלא נענה לייסוריו,
ורציתי לחזור ולהיות כמו קודם.
כי הרגשתי, במעומם כמובן, שממשהו חי, זורם, משתנה, מסוכן, הפכתי לדומם וקר."
תגובות:
הרהורים מתחנת רכבת
לבנה גנוזה באופל עב
תחנת רכבת מוארת אור פנס
אור רחובי של לילה
דוממה עומדת
זה מכבר יבשו עצמותיה
(הן פה מלך בגדוד שיכור זועק
פה אביון אומן מאלף
כל הוגה כל צמא, הזרם שוחק
פה מרכז חיים,
יונק אור גס
של פנס של רחוב)
והיא מביטה בי
כבצוק איתן
בי עטור פאות עטוף ציצית
ופתיל תכלת המתנוסס
מראת רקיע מראת