הלכתי
אליך.
רק
אליך.
רציתי
אותך.
רצתי
אחריך,
ולא
שמתי ליבי,
שאתה
כאן.
עודך
נשאר.
זו אני
שהלכתי
ברחתי..
יצרתי
מרחק,
והקשר
כמעט
שניתק..
והמשכתי
לרוץ,
כמו
קשורה
לחוט..
רצה
ורצה
חיה..
בסרט
את עצמי
מוסרת
לזר,
המנוכר,
המופקר..
הלא
מבוקר.
הפרוץ
ללא
גבול.
החרוץ
בלגרום
לי
בלבול.
ואין
הבדל
בין טוב
לרע.
וההוא
מגדל
את הרשע..
אז..
הבנתי
קצת.
ואתה
לחשת:
מצאת..
בטחת
והאמנת
בי,
האזנת
לליבי.
ואני
מודה
לפניך,
א-ל גדול.
מתוודה
בפניך,
על הכל.
הרי,
הכל..
גלוי
וידוע
לפניך.
לכן,
אמשיך
לנוע..
עד
אליך.
תגובהתגובות