דמעות קטנות במחרוזת זכוכית,
אוסף אנחות בצנצנת כחולה,
צלצולים עצובים ושירה תנ"כית,
דקויות עדינות ושבירות. קללה.
אוסף העצב שלה כבר מזמן
עולה על גדותיו ונשפך מעיניה,
לא נשמר בתוכה, פשוט לא מובן,
לא יוצא אל החוץ מכאביה.
ימים ומעיינות, אגמים של כאבים,
נהרות של דמעות, שוצפים וכוזבים,
שמורים אי-שם, לא בפנים, לא בחוץ,
לב מסוחרר, מבולבל, כואב ולחוץ.
צלילים עדינים ומילים עשירות,
מלאי משמעות וריקים בד בבד,
נחל אכזב סוחף, שכול מערות,
עלים יבשים וצל של אף-אחד.
בריכה בחצר, אוספת רגעים כאלו,
רוצה לזכור אבל לשכוח גם,
עד שרגעים רעים ויפים שוב יחלו,
היא תוכל כבר לשחרר אותם.
תגובות
אבל שני, זה יצא ארוך מידי...
הרעיון מעולה, הביצוע גם - האורך דפק אתזה קצת. גם הפזמון הראה שמשהו כאן לא מקצועי בהכרח.
חבל.
עוזיה. :-)
לדעתי הענייה ביותר- 2 בתים, פזמון, 2 בתים, פזמון. זה ממש לא ארוך.
זה פשוט לא שיר משוררים אלא מה שקרוי פזמון וכמו שאמרה נעמי שמר ז"ל- הם שייכים למגירה אחרת.
בשביל פזמונים זה אורך די סטנדרטי ואם תנסה לקרוא את זה בקול תראה שזה לא גרוע כ"כ.
את כותבת יפהפה ,שני.
תענוג לקרוא
"צלילים עדינים ומילים עשירות,
מלאי משמעות וריקים בד בבד"
נפלא
האורך דווקא לא מפריע לי, רק העוובדה שהחריזה בפזמון שונה מהחריזה בבתים, וכן יש כמה בעיות עם המשקל.
אבל בהחלט יפה מאוד.
אהבתי ממש.
אין לי הערות..וגם האורך לא מפריע לי:-)
והשיר עצמו, באמת נוגע עמוק .
ה' יעזור שהשירים האלו יעשו משהו.