אני ואתה ...
"אוף נמאס לי כבר " נשמעה הקריאה מכיוון חדר הילדים . מה קרה? זעקתי בבהלה ורצתי לכוון חדר הילדים .
בחלמותי הגרועים ביותר לא יכלתי לנחש שכך יקרה ראיתי את יהונתן בן ה12 רוכן לעברו של אחיו יוסף ופשוט מכלה בו את זעמו
אני לא ידעתי כיצד להגיב
יוסף הוא לא ילד רגיל הוא ילד מיוחד הוא בני הבכור מבין שישה ילדים בחרתי לגדל את המתנה שקבלתי בבית אני ובעלי שיחיה משתדלים לתת לו את כל האהבה שבעולם אך הטיפול בו גוזל שעות לא מעטות ובננו יהונתן מקנא ביוסף קנאה עזה
הסתכלתי על יהונתן עיניו היו רושפות שנאה לא ידעתי מהיכן השנאה הזאת חשבתי אולי פספסנו משהו בגידולו מהרתי לשחרר את יוסף מין אחיזתו של יהונתן והלכתי לעסוקי
יהונתן ישב על מיטתו ולא הפסיק לחשוב לא כיף לי בבית הזה כל הזמן רק מטפלים ביוסף וממני מצפים להיות האח הבוגר הנחמד לוותר לו לעזור לו היום יוסף לקח לי המדבקה האחרונה של האוסף שלי וקרע לי אותה אז הרבצתי לו ואמא במקום להעניש אותו ולשאול אותי מה קרה שוב פעם הגנה עליו והוא נשכב על מיטתו ונרדם
חזרתי לחדר הילדים ראיתי את יונתן הישן ואמרתי תבוא ההזדמנות ואני לא ידעתי עד כמה היא תהיה קרובה
זה היה יום קיץ חם יצאתי עם הילדים לגן השעשועים ובקשתי מיונתן שישמור על יוסף שישן באותה עת יונתן הסכים
נשארתי בבית אמא בקשה ממני לשמור על יוסף הייתי עסוק בספירת המדבקות שלפתע יוסף נגש אלי בחיבוק גדול נשארנו מחובקים
במשך כמה דקות אז הבנתי יוסף לא יכול להביע רגשות בצורה רגילה והוא לא עושה את מה שעושה בכוונה אמרתי לו יוסף זה אני ואתה ... אנחנו אחים אני ואתה ...
נכנסתי עם הילדים ושמעתי את יהונתן אומר אני ואתה
שתי מילים שפתחו צוהר של תקווה חדשה אני ואתה .....
תגובות
איש זאב תודה על ההערה אשתדל בפעם הבאה דרך אגב אני בת
תודה על המחמאה
אראל
לצערי הסיפור הוא לא אמיתי כי אני עדיין לא נשואה
תודה על המחמאה
אראל
בס"ד.
כדאי להוסיף סימני פיסוק.
ולמי שהסיפור מוכר לו-
יש משהו די דומה, אאל"ט, בילדים מספרים על עצמם.