יצירות של אראל

בס"ד את עומדת שם ילדה נושאת עניים אל השמיים מה את מבקשת ילדה שלי? את עומדת שם ילדה שפתיך נעות וקולך לא ישמע והאדמה חרבה צמאה למים מה את מבקשת ילדה שלי? אבא שלי בשמיים אומרת את לוחשת שלא אשמע אני רוצה שהמשיח יבוא ולעם ישראל תהיה פרנסה זה מה שאת מבקשת ילדה שלי? לא ממתקים , לא בובה יפה וגדולה ? השערים בשמיים גם הנעולים נפתחובפניה ותפילת ילדה קטנה שלא מבקשת על עצמה עלתה למרומים וגשם זלעפות ירד לעולם ....

בס"ד הולכת אני ביערות לוריין עצי הברוש שאינם נושאים פרי כה רבים הם ואני עוברת מעליהם לפעמים אני משתמשת בגרזן או במסור לחטוב קצת עצים למאור ולתנור הלבנים שלי היער כבר בן תשע עשרה שנה האביב חוגג במלוא עוזו כאילו מחפש לנטוע עוד עץ אחד קטן אבל אין מקום מלא הוא בפרחי בר ובעצי פרי מוקדש: ליעקב רובין מזל טוב חיים מאושרים למנהל של ללא תולעים

בס"ד סבא שלי מסתכלת אני לאחור לזמן כל כך מועט לפני שלוש שנים עוד היית איתנו אמנם לא כמו שאתה אבל כאן סבא שלי מסתכלת אני אל הרקיע השחור אל המקום שלשם סבי הלך הכוכבים זוהרים באור בוהק מרחמים עלינו ואתה נמצאת עכשיו שם לא כאן סבא שלי זוכרת אני איך שהיית מדגדג את זקנך בפני כשהייתי קטנה ואני הייתי צוחקת כל כך את הספורים שהיית מספר על העליה מתימן על סבתא שלא זכיתי לראות אהבתי אותך כל כך סבי סבא שלי השמיים השחורים מביטים בי בחמלה ביום זה מסתכלת אני עליהם ואומרת : סבא שלי עוד יחזור יהי זכרך ברוך מוקדש: לעלוי נשמת סבי שמעון ז"ל שיום האזכרה שלו היה אתמול

בס"ד יבש ומפורר הוא , צרור בשק ישן נאד של יין נפוח , כאילו ימים רבים הם בדרך צעדו הם אל עבר מסלול כזב , לשלום ולא למלחמה בשקר קיוו להציל את חייהם , שואבי המים וחוטבי העצים מאותו יום עברו שנות דור , מעם גבעון המתחפש כדי להנצל, להשאר בחיים. אותו לחם של ניקודים ונאד יין נפוח , מנסים לרמוז ביבושתם בני אדם מתחפשים החיים להם בשקר כמו עם גבעון

בס"ד כיתה ג רעשה וגעשה כרוח הסוערת בלב ים , כספינה המטלטלת . "היא עזבה היא ברחה מין הכיתה " - אמרה שירת בקול רווי זעם . " אפשר לחשוב מה כבר אמרנו לה שהיא יתומה זה באמת נכון , אבא שלה נפטר לפני חצי שנה , למה היא צריכה לברוח מין הכיתה " - והשתתקה . אף ילדה לא פצתה את פיה כדי להגן על היתומה בת השמונה שעזבה לבלתי שוב .... על דבר שנכתב ונחתם בטבעת המלך אין השיב , - והמלך הינה מלכתה של הכיתה . כעבור מספר דקות כששבה המורה לכיתה המשחכה בשיעור כרגיל . לא שמה לב לסערה שפקדה את הכיתה אך כמה דקות קודם , לא שמה לב לחסרונה של ילדה קטנה הנחבאת אל הכלים לו רק יכלה לשמוע שוב את דברי הזעם שנשארו עוד תלויים באוויר ..... בסופו של יום הלימודים הייתה בפיה של הורה הודעה משמחת מחר יש מסיבת כיתה גם האמהות מוזמנות ואפילו כדאי שיבאו עימן את האחים הקטנים יותר הדפים על השולחן אתם יכולות לקחת להביא גם לחסרות . משום מה המילים האחרונות נבחעו ברעש צלצול הפעמון המבשר על עוד סיום של יום למודים לידדה הוא הסתיים אך לו היתה יודעת מה שקרה היה וודאי מסתיים אחרת ......... מוקדש : לארץ ישראל לנצח במיחד בשבלך

השמיים בצבע כחול כחול שונה כל כך כחול כהה כמעט שחור השמיים בצבעו של הים שמתחתיו הים הכחול הכוכבים עוד לא נצצו הסהר עוד לא החל למלוך והחמה שקעה זה עתה זו לא שעת הדמודומים בין הערביים בין לבין זו השעה

בס"ד לפעמים גם כוכב קטן וירח נוגה יכולים להאיר שחק שחור רק צריך להאמין ביכלתם של אלו יש אור בקצה המנהרה מוקדש: ליעקב רובין

יונה היא עפה פורשת את אברותיה עפה רחוק למצוא מקום לבנות קן להביא צאצאים לעולם גוזלים שיעופו אף הם רחוק כמו אמם בבאו של זמן יונה כרחם אם על בנים מלקטת גרגרים ותולעים בפיה להביא מזון אל גוליה הרעבים תשלח את האם ואת הבנים תקח לך והארכת ימים יונה בפיה עלה של זית באמצעו של מבול עת אלוקים העניש באי עולם בסופו לא חזרה כי מצאה מקום לכף רגליה יונת השלום

כולם אומרים לי איפה אבא ? למה אתה הולך לבד לבית הכנסת ? למה אתה חוגג שמחת תורה לבד ? ואני רוצה לענות להם אבא שלי בשמיים כה כיף לו וכה טוב לו שם אבל במקום זה אני בולע את הדמעות והולך לשבת ליד העץ הקטן שבגינה מתחבא שלא יראו אותי ובוכה ואמא אמא היא בוכה רואה שאני הולך לבד לבית הכנסת רואטה איך שאני סוחב ספר תורה כבד לבד משתדל להיות שמח למרות שעצוב לי בלב ואני שואל את כולם למה אתם שואלים את השאלה הזו למה אין לך אבא ? ואני מפחד לומר להם אני יתום אני לא רוצה רחמים מוקדש: לכל היתומים והאלמונות אני מבינה את כאבכם את צערכם יהי זכרם ברוך

בס"ד בין הר סדום למצפה רמון בנוף יפיפיה של מדבר ותכלת שמיים בדרומה של ארץ ישראל. עומד לו פסל פסל של נציב מלח ספק אם הנציב בצורת בן אדם ספק אם הוא בצורת אישה נציב מלח עשוי ממלח מלח המתמזג עם אדמת הדרום המלוחה , החרבה שגשמים לא מלחלחים את פיה היבש והמלוח. אוהלים רבים היו פזורים לכל רוחב המקום מלאים היו בעבדים שפחות ורכוש רב , אלו אוהליו של אברהם שעלה מחרן במצוות האל אל ארץ כנען להתיישב בלי שידע מראש לאן הוא הולך . בצד השני היו פזורים אוהליו של לוט לוט עלה עם אברהם הוא בנו של אחיו הרן . צעקות נשמעו הם היו בתחילה חלשות אך בהמשך התחזקו "אין לנו מקום לכל הכבשים שלנו " "אנחנו היינו פה קודם" - אלו היו צעקותהם של של רועי לוט ורועי אברהם כשראה לוט שאין מקום לרועיו , הלך אל העיר סדום , והעיר סדום האנשים שהיו בה חוטאים לאלוקים . ולוט לוט היה הצדיק בסדום אחדמאלפי אנשים שהיה נחשב הצדיק שבה בעיר החטאים סדום האלוקים שראה את מעשיהם החליט להפוך על פיה את העיר החוטאת מהפכה שתרשם בחותם ההסטוריה כמהפכת סדום ועמורה . לאחר וויכח קל עם אברהם החליט האלוקים להפוך את סדום על כמעט כל יושביה חוץ מלוט הצדיק בסדום שתי בנותיו הבתולות ואשתו שאר ילדיו וחתניו צחקו עליו אמרו כי זקן הוא וכי האל לא יכול להפוך את סדום חשבו בגאוותם המלאך עמד בביתו של לוט ולוט היה עסוק בהכנות אחרונות לקראת הבריחה הוא החל להוציא אבנים מקיר הבית שם החביא את כל רכשו לאחר שהצליח להעמיס שני תיקים מלאי זהב ויהלומים . הוא שמע את צעקתו של המלאך " סדום נהפכת תברחו " אבל הוסיף את בקשת האלוקים " לא להסתכל אחורה שלא תראו את חבריכם נשרפים באש " והם ברחו .... והנה נשמעים רעשים עזים אש ובזלת נתכים מין השמיים אכן העיר סדום נהפכת . אשתו הסקרנית של לוט הפנתה את ראשה האלוקים הפכה לנציב מלח יש אומריםבגלל שלא רצתה לתת מלח לשכנותיה ויש אומרים שאינם יודעים . בין מצפה רמון להר סדום באותו מקום יפיפה במדבר ותכלת שמיים באדמה ספוגת מלח ששום טיפה לא הגיע אל גרונה עומדת אשת לוט כנציב של מלח במשך אלפי שנים , היא לא שמעה אל צווי האלוקים.... מוקדש: ליעקב רובין שתמיד נמצא לצד כולם ועוזר ממני אראל

בס"ד אמא אמא האם שומעת את קול צעדים מתופפים, וצחוק ושמחה מתגלגלים? זה אני ילדך רוצה אני לצאת לאוויר העולם להיות ילד כמו כולם האם אינך יודעת שדקירה אחת גודעת חיים האם את רוצה להיות כמו רוצחי ילדים רכים לא כואב לך על רצח ילדך אם כן דעי שאת עושה כך לבנך רוצה אני להיות בחייכך אמא רוצה אני לבכות את בכייתך לשמוח בשמחתך שיר זה נכתב בהיותי בכיתה י על הנושא הפלות שיר זה התפרסם ברדיו " קול הנשמה " זהו אחד השירים הראשונים שלי אראל

בס"ד הגלים השוצפים העומדים להם בשקט ואני מסתכל באנשים האוספים דמעות לתוך שק בין המלחמה והשלום החמה מחכה לחמם את העולם לצוץ בין ענן ועב ואני מסתכל באנשים שפנהם עצובים שליבם עשוי מדם ובחוץ הרוח נושבת מרעידה את צמרות העצים העלים הדקים כמו עפים ברוח ללא משענת ללא כח להלחם בין המלחמה והשלום

עטוף אני בצלופן מבהיק בתוכי יש שלל של ממתקים עוגה , ושוקלד מבריק משמח את כל הילדים

שיר חדש - ישן הרגשתי את הצליפה שלו על גבי שערותי כמו סמרו מפחד לא זזתי מחכה לצליפה הבאה שלו לא ידעתי מתי היא תגיע היום או מחר לא ידעתי מתי הוא יום מותי כל יום מתו עשרות אנשים מסיביבי ואני מזה רעב ראיתי איך משפחתי מובלת אל מותה ורק רק אני זכיתי להשאר בחיים.... שיר זה ממבט של ניצול שואה רציתי ביום זה של תעניתת אסתר להזכיר את סבלם של בני עמי מנקודת מבט אישית של ניצול שואה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים אראל

שנה שעברה התחפשתי לגמד לפני שנתיים לקוף לפני שלוש שנים התחפשתי לחיה כלב דלמטי , בשמחה ובששון והשנה למה אתחפש? אמא רצתה שאתחפש לכהן גדול אבא רצה למורדכי היהודי מרוב הצעות כבר אין לי כוח אולי תעזרו לי ?

כל ערב שישי אני רואה אותך אמא בוכה בכי חרישי מול נרות השבת אמא שלי על מי את מתפללת שופכת דמעות כמים אמא רואה אני את האור הזוהר בעיניך את ברכתך על הנרות בכוונה כה רבה ואני אני שואל כל ערב שישי את אותה אותה שאלה על מי את מתפללת אמא תעני לי ?

ישבתי בחדרי על מיטתי מיטת תכלת החדר מהורט בריהוט עץ בצבע אגס, הכוורות מלאות בכל מיני מזכרות יפות ושולחן מסודר להפליא לא חסר כלום אני לומדת באחת האוניברסיטאות הגדולות בארץ מקצוע מכובד יש שני הורים מקסימים וארבעה אחים מקסימים אני הבכורה בביתי אחרי יש ארבעה אחים שיראל בת 18 שובאל בן 12 אנאל בת 8 ודניאל בן 2 אני אוהבת אותם מאד אנחנו גרים באחד הישובים שבמרכז ישוב לא כך מוכר האמיתי די חדש עברנו אליו לא מזמן אני משמשת כחונכת בפר"ח םוריקט חונכות העוזר לתלמידים מתקשים וממשפחות שקשה להם כלכלית , אני מאד אוהבת להיות בפר"ח וסך הכל מאד כיף לי אבל לא לא תמיד הכל היה כל כך ורוד ממש לא לפעמים אני חושבת איזה נס שגדלתי למשפחה כזאת מה הייתי עושה אם האלוקים היהגורם לי להולד אצל משפחה אחרת מה היה קורה ריפה איפה אני הייתי היום ..... שום דבר לא קטע את ההרהורים שלה היה שקט בבית היא ישבה על מיטתה והמשיכה להרהר ....

רוצה אני לחזור לילדותי לנתניה שלפני חמישים שנה איני יודע מה יש או מה אין בי רוצה אני לשוב אל ההתחלה שדות ירוקים כרכרות רעש הגלים עגלות ועתה השדות הירוקים נעלמו במקום הכרכרות יש מכוניות הים כבר לא רגוע הדגים אליו לא שבו רואה אני לחזור לנתניה של פעם לילדותי היפה להיות ילד רק עוד פעם אחת לו יכולתי ... מוקדש: לכל תושבי העיר נתניה שחוגגת 78 שנה

בס"ד התעללות כולם אמרו תמיד עליה שחסר לה ביטחון עצמי , היא לא יודעת לנהל שיחה עם אנשים , שהיא לא יודעת להעריך את עצמה בדיוק אבל בדיוק כמו שהיא אף אחד באמת לא ידע מה בדיוק עומד מאחורי הדמות השברירית הזאת שנראתה כמו צל של עצמה לא כמו בן אדם שקטה כזאת , מסתורית , רוצה ללכת ברחוב מבלי שיראו אותה רצון בלתי אפשרי זה התחיל כשהייתי בכיתה ט עברתי לתיכון חדש עם כיתה חדשה ובנות חדשות אף אחת לא הכירה אותי חשבתי אני מתחילה דף חדש חדש ונקי כל כך כאילו יצא ממכבש הדפוס אבל התברר שטעיתי טעיתי לא סתם אלא בגדול . הייתי תלמידה מצטיינת כבר מהשיעור הראשון עניתי תשובות נפלאות המורות היו מרוצות ממני ואני חשתי בהחלט מרוצה מעצמי אבל ההרגשה הזאת לא המשיכה לעד כשעניתי תשובה באחד השעורים לפתע שמעתי לחישה מהסוף של הכיתה שקטטטטטטט זה קרה בסוף כיתה י"ב שנסיתי לענות על שאלה התחלתי לענות על השאלה כשלפתע שתי בנות החלו עולות על השולחן ולצעוק היא לא תענה את התשובה רק אז ידעתי מי אלה שהרסו לי את חיי במשך ארבע שנים.... אותה ילה עכשיו כבר נערה לא השתנתה ההתעללות הנפשית שעברה השאירה בה חותמת שדרושה הרבה עבודת נפש להתגבר עליה הכל בגלל התעללות..... אני בטוחה שיש הרבה ילדים שסובלים כך החלטתי להעלות את הנושא אשמח לתגובות מוקדש : לאותם ילדים .... אראל

בגן הילדים מגלשה בובה וממתקים בבית הספר לוח כיתה ומורים אז תהנו לכם מין החיים כן ילדים שלהתבגר כה מהר רוצים אראל

בס"ד הירח מציץ בין העבים ובחוץ גשם זלעפות ואני אל מביט אל העננים ועיני זולגות דמעות על עמי ישראל בניו השבויים בתוכנו אויב יושב אלמנות ויתומים בארץ הלבנון שלושה שבויים זעקתם כה חלושה תקתוקו של שעון יבשר להם את הרחמים תפילה וזעקה יצלם מן האויבים ____________________________ נכתב על השבויים

בס"ד זאב בעור כבש, אחד בפה ואחד בלב עוטים על עצמם מסכה , בכל ימות השנה נראים הם כמוני כמוך, אחים לנשק הם לנו מתחפשים הם לא רק בפורים, עוטים הם על עצמם אדרת גלימה של אצטלת צדיק, אין תוכם כברם מתקשטים בנוצות שאינן שלהם , חליפה שחורה משחור ובלב פנימה בחדרי חדרים , הם הם עצמם... מוקדש: לאחי היקר אלרון בקשר לדיון שהיה לנו

בס"ד אבד עליו הכלח, כאבן שאין לה הופכין אוד, אחיזת עניים אידאל, אין עוררין אנכורניסטי מחד גיסא, מדובר בחדרי חדרים בין הערביים ובעל בעמיו בגלופין דבר של מה בכך , תפילה מבין קרביים אולי הכרת פנים בדין

בס"ד ערגה ,כסופים , כמיהה גאולה ללא משיח רחוק מן השלמות כמו אליה וקוץ בה יוצא חוצץ אל מול הרוח מבקש מפזורה לשוב לאחר אלפיים שנות גלות

בס"ד גגות אדומים , בתים לבנים כמו מזכירים נשכחות מתהום הנשיה על נווה דקלים ישוב ואם בגוש קטיף ילדים אוחזים בידהם הקטנות מורג וגודדים את התמרים בגדיד והרוח מלטפת , נושבת רוח כה חזקה מרעידה את האדווה בים הכחול כמו מזכירה את המעמד של שירת הים ימים רחוקים כשעמד עם סגולה אלי סיני בין מרחבים מוריקים בין תל קטיפא לנצר חזני מראה נשגב של גן אור המאיר כמו אבן יקרה , כמו בדולח ילדים קטנים עוסקים בקצירה של חיטה ולא שוכחים להשאיר פאת שדה במושב קטיף ובין דוגית , ניסנית כפר ים , וגני טל משקיף ממעל על מקום שליו שהפך לשממה , לעיי חורבות ואני חש כיסופים , כמיהה שחזקה כל כך ממני ליבי הקט כמו מצפה , מבקש שתתקים נזכר איך החיל האחרון נעל את ציר כיסופים ואני כמה נכסף זועק בזעקה שמגיעה עד השמיים עוד ישוב ..... מוקדש: למגורשי גוף קטיף

בס"ד דמיו צועקים מן האדמה , כמו מבקשים מהאל להוציא את האמת לאור, שני בנים היו לי אחד קטף פרח והשני אַיֵכָּה ? ========================================= מוקדש: ליעקב רובין שבזכות השיר חתום בעפרון שהראה לי וממנו קבלתי השראה לשיר זה

לאמא יש בטן מאד גדולה במשך הרבה זמן בהתחלה היא הייתה קטנה אבל היא גדלה וגדלה חשבתי אולי נכנס אבטיח לבטן של אמא אולי היא בלעה את הכדור הכחול הגדול איך זה שפתאום לאמא הבטן כל כך גדולה ממש ממש כמו עגלה שאלתי את אמא אמא מה יש לך בבטן למה הבטן שלך כל כך גדולה אמא תעני לי ? אני רוצה לדעת למה ? אבל אמא חייכה אלי חיוך מתוק ואמרה יש תינוק תינוק בבטן של אמא ? תענו לי ?

בס"ד לילה השמיים שחורים כל כך והסהר שולח אור נוגה וכוכב אחד קטן בעלטה מנסה בכל כוחו להאיר את השחק רק לדקה אחת בלבד ללא הצלחה ואני מסתכלת על השמיים השחורים כמו מנסה להפנות להם עורף לא מאמינה שיצליחו להרגיש פעם אחת ולתמיד את ההרגשה שאף לא הרגשתי שתמיד רציתי להרגיש וליבי הלב הקטן שבי כמו נמס מדמעות לא מאמינה בנצחון של הסהר והכוכב על הליל השחור לפתע כמו רואה אני את השמיים מאירים באורם של זרקורים כאילו האל הדליק את החמה בשבילי אבל במקום חמה ראיתי אלפי כוכבים מאירים את השחק באור של מנורות חשבתי יש אור בקצה המנהרה עוד יבוא היום ..... מוקדש : לארץ ישראל לנצח במיוחד בשבילך אראל

שלושה חברים בני שבע עשרה פלוס נסעו לנפוש מלימודים לבגרות במתמתיקה שלושה הם היו צבי , ניר , אלעד הם נסעו לכוון נוף איילון עם נהג שלו רשיון נהיגה חודשיים בלבד הם סטו מין הפסים והתוצאות אחד נכה בכיסא גלגלים השני נפטר והשלישי בבית הסוהר שנתיים עברו מאז והזכרון לא עוזב ... לעלוי נשמת צבי יוסף דינר שנהרג לפני שנתיים בכביש משמר איילון - שעלבים יהי זכרו ברוך

החמה כמו לפתע עצמה את עיניה חושך כמו שרר בעולם וקרן לחשה לחברתה אלמנות , יתומים חדשים נוספו היום נהרגו חמישה אנשים ועוד אחד והשמיים כמו פתחו את לועם ניסו לעכל את הכאב שעלה שפרץ שבעת עולמות רקיע על חמישה אנשי אגד שחזרו מעבודתם במכונית של יונדאי ונקטפו חייהם על ידי נוסע במאזדה בגלופין וליד חמישה קברים טריים ישבה ובכתה ילדה קטנה בת עשר שנים בלבד על אבא שלא יחזור... לעלוי נשמת חמישה חברי אגד ונהג המאזדה יהי זכרם ברוך

ב"סד לעצור את הדמעות פרק א קול בכיה של שירי נשא ברמה האם עזבה את ערבוב המרק בסיר ורצה אל חדרה של התנוקת "את רעבה "-שאלה ברוך ולטפה את תלתליה הזהובים "עוד מעט אכין את הדייסה בשבלך"-כך אמרה ופנתה אל הכנת בקבוק הדיסה החם כעבור דקות אחדות לאחר שהתנוקת אכלה וישנה שנת ישרים עזבה את החדר ופנתה אל עיסוקה האחרים בשעה שעסקה שוב בערבוב המרק לארוחת הצהריים חשבה "עוד כשעתיים יחזרו הילדים צריכים הם שתהא להם ארוחה חמה לאחר יום למודים ארוך ומתיש" את סבך הרהוריה קטע צלצולו הרם של פעמון הכניסה שלא כמו תמיד צלצולו לא בשר לה טובות אך לא היה לה זמן לשקוע בהרהורים עמוקים מדי צלצול הפעמון בשר שהעומד מאחורי הדלת לחוץ הוא אולם חשבה שאין זה אחד הילדים שאינם צריכים לחזור בשעה זו כלל היא עזבה את עסוקה ופתחה את הדלת "הדר" מבטה זהו ספר שכתבתי בכיתה י התפרסם כסיפור בהמשכים בעיתונים החרדיים ועכשיו פה קריאה נעימה

בס"ד החמה חייכה אלי מעל חשרת העבים ואני מסתכל על החמה כמו נוקר המוכן לירי היא המשיכה לחייך פניה צהובים מרוב שמחה ונשיא החל לבכות דמעותיו זולגות על האדמה החרבה דמעות תנין יש יאמרו ויש יאמרו גשם זלעפות ואני מסתכל מעל התודעה מעל ההדחקה מעבר ללא נראה טומן ראשי באדמה כמו בת יענה רץ כמו תמסח מנסה להתגונן מפני המטר כמו עלה נידף זז מכאן לשם ומשם לכאן

בס"ד יש בני אדם עם לב אבן כאלו שלא יבינו אף פעם את נבכי נשמתו של אדם ספק אפילו אם את של עצמם יש בני אדם עם לב בשר החודרים את נבכי נשמתו של האדם ודאי הם יודעים את צפונות הנפש שלהם ושל אחרים יש בני אדם עם לב של דם כאלו השומרים הכל בלב ספק אם הם יודעים שהלב אינו מחסן שאפשר לרוקן אותו בכל צורה אפשרית ליבם לב של דם כבר אדום נדמה כאילו הדם יעבור לשאר חלקי הגוף במקום לב עשוי בשר ליבם עשוי דם והם אינם יודעים זאת ....

הוא עולה מתוך התודעה שלי מתוך ההדחקה לפתע הוא מאיר אתהעולם באור בהיר יותר אור גנוז אור מהלא נודע לפעמים כמו סהר באמצע אשמורת כמו חמה השוקעת בדרכה אל עולם אחר הזורחת צובעת את השחק בצבעים לא צבעים ממש פלאי הבריאה משב הרוח בעורפי העולה מין המדבר כמו מים במעין באמצע השאול עולה הוא התת מודע ההדחקה מוקדש: לכל המשתמשים העורכים והמנהלים בברכת פורים שמח אראל

לפני אלפי שנים בשושן הבירה עת זממו צוררים להשמיד להרוג ולאבד את העם היהודי נשים , וגברים וטף ביום אחד לפני אלפי שנים בשושן הבירה עת ישבה לה מלכה חדשה על כס המלכות בשושן הבירה בארמון פאר והדר נסתה בכלך כוחה בשתי משתאות של יין לבטל את הגזרה הרעה והיא לא אמרה את שמה ומולדתה לפני אלפי שנים בשושן הבירה צמו מלכה ונערותיה שלושה ימים הם וכל עם ישראל בתפוצות מרדכי שק ואפר לבש ותפילה צום וצעקה נשאו עם ישראל עד שנתבטלה הגזרה היום לאחר אלפי שנים מצום אותה מלכה ונערותיה צמים אנו בימים ההם בזמן הזה בברכת חג פורים שמח וצום קל לכולם אראל

בס"ד הפור כבר נפל מזמן לפני כל כך הרבה שנים חיו אסתר , מורדכי, והמן שהיו הגבורים של מגילת אסתר הפור כבר נפל מזמן רצה בן הגגי להשמיד להרוג ולאבד בכיכרות רצה למכור את עם ישראל - המן ליהודים שמחה ואורה בשושן הבירה זוהי מגילת אסתר הפור כבר נפל מזמן ועתה מתחפשים , שולחים מנות , ומתנות לאביונים מבכי וצער נהפך לו החג לאורה ושמחה זוהי מגילת אסתר בכל דור ודור נופל לו אותו פור בכל דור מתרחש לו נס נס של מגילת אסתר ..., בברכת חג פורים שמח אראל

תוק תוק תוק הוא מתקתק מי זה אני שואל אבל הוא ממשיך תוק תוק תוק זה השעון אומרת לי אמא יש לו שתי זרועות אחת ארוכה ואחת קצרה הראשונה מראה את השעות והשניה מראה דקה דקה ואני שואל את אמא אמא מה השעה ?

חורף ה"תש"מ היא ישבה אל מול עריסתה של ביתה הבכורה הסתכלה על עינה הכחולות על פיה הוורוד כאילו לא מאמינה התינוקת הזאת היא הבת שלי לילה הכוכבים זוהריםברקיע השחור רציתי לנוח אבל יבבנ נשמעה בעריסה שלידי היא שוב בוכה נגשתי אליה את צריכה אוכל ילדתי ישבתי האכלתי אותה היא נרדמה בידי קיץ ה " תש"נ היא בת 10 כבר ילדתי הבכורה אחריה יש עוד שחמישה ילדים אבל משום מה הי אלא עוזרת לי בכלל כל הזמן רק עם חברות רק בטלפון היא נכנסה הביתה "אמא מה יש לאכול " לאחר שאכלה אמרתי לה צאי עם ילדים אני עיפה " אבל היא אמרה יש לי פגישה עם שושי והלכה .... אביב התש"סא היא ישבה אוחזת את בנה הבכור בידיה מסתכלת עליו אז כמו אז שהסתכלה עליה אמה היא התעוררה לבכיותיו והאיכלה אותו הבית של אמא פתחתי את תיבת במתכתבים וראיתי מכתב בעילום שם פתחתי אותו וראיתי את כתב ידה של ביתי היה רשום שם: תודה על הכל אמא עכשיו שיש לי בן בכור הגעתי למקומך... פרצתי בבכי של שמחה מוקדש: לאמא שלי מוקדש: לאמא שלי

אחד שחור אחד לבן אחד בלונדני אחד שתני ולאחד סתם צבע חום אחד חמוד אחד מתוק אחד חכם אחד טפש כל הילדים שבכל העולם ילד הוא ילד לא משנה מאיפה הוא בא .... אראל

בס"ד אמא סחבת אותי במשך תשעה חודשים התעוררת בלילה לבכיותי קנית לי סנדלים חדשות עמדת תמיד לצידי גם ביום גם בליל נתת לי חום, אהבה , ותשומת לב אמא ואני לא הייתה לי הזדמנות לך להודות על ימים ללא שינה חום ואהבה שלי אמא את דואגת כל כך רוצה בטובתי ולי לי זה כל כך ברור מאליו אמא שלי רוצה אני לומר לך מילה אחת תודה מוקדש : לאמא שלי ולכל האמהות בעולם

הירח נוצץ בשמי השחור המתערטלים באימה ופחד בין מרחבי הדרור מפנה ההוא את גבו אל תכלת שמיים נצנוצי האור רואה אותה עולה במעלה סולם השמייים מאירה כמאור צובעת את השמיים כצייר במכחול היא המפנה את גבה בכעס על שמי השחור היא התאיר אותם ולעת ערב ישקע אורה מפנה היא את גבה מין האור ....

אני ואתה ... "אוף נמאס לי כבר " נשמעה הקריאה מכיוון חדר הילדים . מה קרה? זעקתי בבהלה ורצתי לכוון חדר הילדים . בחלמותי הגרועים ביותר לא יכלתי לנחש שכך יקרה ראיתי את יהונתן בן ה12 רוכן לעברו של אחיו יוסף ופשוט מכלה בו את זעמו אני לא ידעתי כיצד להגיב יוסף הוא לא ילד רגיל הוא ילד מיוחד הוא בני הבכור מבין שישה ילדים בחרתי לגדל את המתנה שקבלתי בבית אני ובעלי שיחיה משתדלים לתת לו את כל האהבה שבעולם אך הטיפול בו גוזל שעות לא מעטות ובננו יהונתן מקנא ביוסף קנאה עזה הסתכלתי על יהונתן עיניו היו רושפות שנאה לא ידעתי מהיכן השנאה הזאת חשבתי אולי פספסנו משהו בגידולו מהרתי לשחרר את יוסף מין אחיזתו של יהונתן והלכתי לעסוקי יהונתן ישב על מיטתו ולא הפסיק לחשוב לא כיף לי בבית הזה כל הזמן רק מטפלים ביוסף וממני מצפים להיות האח הבוגר הנחמד לוותר לו לעזור לו היום יוסף לקח לי המדבקה האחרונה של האוסף שלי וקרע לי אותה אז הרבצתי לו ואמא במקום להעניש אותו ולשאול אותי מה קרה שוב פעם הגנה עליו והוא נשכב על מיטתו ונרדם חזרתי לחדר הילדים ראיתי את יונתן הישן ואמרתי תבוא ההזדמנות ואני לא ידעתי עד כמה היא תהיה קרובה זה היה יום קיץ חם יצאתי עם הילדים לגן השעשועים ובקשתי מיונתן שישמור על יוסף שישן באותה עת יונתן הסכים נשארתי בבית אמא בקשה ממני לשמור על יוסף הייתי עסוק בספירת המדבקות שלפתע יוסף נגש אלי בחיבוק גדול נשארנו מחובקים במשך כמה דקות אז הבנתי יוסף לא יכול להביע רגשות בצורה רגילה והוא לא עושה את מה שעושה בכוונה אמרתי לו יוסף זה אני ואתה ... אנחנו אחים אני ואתה ... נכנסתי עם הילדים ושמעתי את יהונתן אומר אני ואתה שתי מילים שפתחו צוהר של תקווה חדשה אני ואתה .....

היא עולה מן המדבר מעבירה משב רוח קר על גוי כמו רוח קלה מלטפת ומים אל גרון ניחר שלא באו זה ימים אל קרבו פתאום מתפרצת כמו אש שורפת הכל בדרכה כמו שלהבת, להבה קטנה כל כך , מחממת כל כך , הרסנית כל כך מים רבים לא יכולים לכבות אותה , נהרות לא ישטפוה אם יתן איש כל הונו באהבה , בוז יבוזו לו הלב הקט מכיל בתוכו אהבה גדולה רגש כל כך חזק , אף אחד לא יכול להדוף אותו בוז יבוזו לו , עד שיגעו למקומו והוא נלחם עם עצמו , ולא יכול לה לאהבה ....... מוקדש: לאחותי התאומה אני אוהבת אותך

בס"ד הרוח מיללת מרעידה את אמירי העצים קולה נשמע כקול חתול עזוב הרוח מיללת מנסה בכל כוחה להרעיד את צמרות העצים לגבור רק על גזע אחד אחד בלבד להפילו מטה ללא הצלחה והרוח ממשיכה בנסיונותיה אך קולה נחלש אט אט והרוח נושבת על גוי ממש ואני עלה נידף נע ונד

בס"ד השחק בצבע כחול של ים ודכי הגלים נשמע למרחקים הציפורים מציצות העלים בצבע ירוק בוהק אבל אני לא מרגישה כלום ?

בס"ד הוא הולך עקב בצד אגודל מתקדם הוא לאט עובר כברת דרך בשנים כה ארוכות הוא הולך וממשיך גופו פצוע מלא חטטים ומחליף תחבושות על פצעיו יום ביומו הפצעים לא מגלידים כבר שנים ארוכות הוא הולך ומתקדם אט אט ופה אמן יתומה ברכה לבטלה אבק של לשון הרע ותפילת חכמים מלומדה הוא ממשיך להתקדם הגיע עד שערי צרפת אבל פה אמן חטופה תפילה ללא כוונה דיבורים בבית מקדש מעט והוא מתקדם וממשיך אט אט יש לו זמן כאילו הוא מחכה לאות שיבשר לו להתקדם מהר יותר הוא ממשיך ומתקדם עובר כברת דרך ופה חטאים שאין להם חשיבות כאילו לדבר בתפילה הוא סתם כבר התפללתי חזרת הש"ץ אדבר עם חבר רק לרגע ענית אמן לא בזמן סתם לא קרה כלום והוא ממשיך מתקדם כברת דרך מחכה לזמן לרגע לפעמי נשיח להכנס על חמור לבן בשער הרחמים בירושליים אבל פה שקט שאננות אבל בשבלו השעון מתקתק.... תבוא מחכים לך פה למטה

השמש שקעה לה צובעת את השמיים בצבע אדמדם שוקעת היא גדולה כל כך זוהרת כל כך צבע צהוב זורח מחמם את החלד בזריחתו וצובע בצבעים לא צובעים את השחק בשקיעתו והירח קטן כל כך מופיע כמשרת השמש מנסה להאיר את העולם כמו המלכה אך ללא הצלחה יתרה צבעו צבע לבן חיור ורק שהוא באמצעו של חודש זורח הוא כמנורה והלבנה אמרה לפני אלפי שנים לא נאה שתהיינה שתי מלכות שתשאנה באותו הכתר באותה המלכות ואלוקים אמר לה התמעטי.....

בס"ד החמה זרחה בחלון חדרי קרניה חודרות דרך הוילון התכלכל קרניים ראשונות של בוקר מנסות להסיר מעיני רסיסים אחרונים של עייפות לילה הסהר מנסה להיות שוב מלך במקום החמה שהלכה להאיר אל עולם אחר רחוק והסהר מנסה למלא את מקומה בעזרת אלפי כוכבים ללא הצלחה יתירה ואני שוכבת במיטתי עיני עצומות מנסה אף אני לעבור אל עולם אחר עולם שבו המחשבות נהפכות למציאות ההדחקה ההרחקה מין התודעה קורמת עור וגידים ולפעמים לפעמים לא ניתן להבדיל בין זו לזו אתמול זה היה הסהר ניסה לשלוט לגרום לי לעבור לעבור אל עולם אחר ללא הצלחה ..... טמון בשיר זה רעיון מיוחד ניחושים למסור למסר האישי שלי אראל

ב"סד למצבת זכרון‎ נשארו הם למצבת זכרון ביו מחוזות העבר חלקם לא ראו אף אור ראשון נמצאים הם בין תלליות העפר להם לא תאיר עוד חבצלת השרון אורם נגנז בין הרים ופרחי בר הם לא ישמעו לעולם קול שאון להם נדם אור השמש עזב ולא שב שיר זה נכתב לעבודה שלי בהסטוריה על השואה בכיתה י אחד השירים הראשונים שלי אראל

היא חודרת אל תוך לבבי אל נבכי נשמתי ואני לא יודעת איך להתגונן מפניה כמו חיה טורפת המתקרבת אל הקורבן אין לי לאן לברוח היא שבה וחודרת אל תוך עצמותי מרעידה את גווי שואבת אט אט במומחיות את נשמת האדם גורמת לכל יסורי המצפון לצוף כמו קש בנחל אכזב ואני אני אין לי תרופה נגדה כמו מחלה שאין לה מרפא זה מה שאני מרגישה עכשיו

בס"ד בינות לגלי הים רעש הגלים מסתכל על המזח הרחוק מעיני אוניה עוגנת סוחבת משא בדים יקרי ערך מארצות המזרח ואני- לו רק יכלותי לשוט על ספינה הרחק הרחק מכאן על כנפי הנשרים לו רק יכלותי לצוף על הגלים ברפסודה אל המרחקים אבל לא יכלותי כמהה אני חשה כיסופים עצומים בנבכי נשמתי העצובה התשושה והכואבת ליבי לב של דם לו רק יכולותי להגיע אל ארץ הקודש ארץ זבת חלב ודבש לו רק יכולתי להצמיח כנפיים ולעוף אל בית הבחירה בירושלים אך לא יכולתי עוד לא הגיע הזמן ..... מוקדש: לתושבי הגליות החוגגים את שני ימי הפורים חג שמח ממני אראל

הוא עלה מין המדבר נושף משב רוח על עורפי כמו קרן שמש חמימה ביום של חורף כמו כוכב המאיר בעלטת הליל כמו חמה הזורחת הצובעת את השמיים בצבעים של אש מגרשת שרידי חשכה אחרונים כמו נזר על ראש המלך כך אתה כשושנה בן החוחים.... מוקדש: ליעקב רובין על שתמיד נמצא כאן בשביל לעזור ולהעיר ולהאיר הערות כל כך מחיכמות על הענווה שלו ולא מאמין בכישרון הגנוז בו ויש לך הרבה בברכת חג פורים שמח אראל

הוא עלה מן המדבר, לפתע פתאום, כמו סהר באמצע אשמורת. נכנס אל תוכי, אל תוך המסתורין, שרחוקים ממני כמרחק בין שמיים לארץ. מנסה הוא לגלות, מה יש או מה אין בי, לשבור את חומת האבן שבתוך ליבי. שאפילו לי אין את היכולת לשבור אותה, עוד לא גילתי את המפתח ..... מוקדש: לכבוד פורים חג שמח לכולם אראל

שקט ברחובות העיר שעת בין הערביים החמה כבר עומדת לשקוע השמיים צבועים בצבעים של אש אבות ובנים לבושים במעיל מתפללים מתוך קרביים כבר הם מנסים לקבוע אם שבוע הבא עוד יהיה נס יום השישי..... נכתב ביום שישי באמצע ההכנות לשבת

כל לילה שאני משכיבה את ילדי אני מספרת לו את אותו סיפור כולם ישנים ילד קט שלי ורק רק אתה לא רוצה לישון הלול ישן המנורה ישנה אבא ישן המוצץ ישן ורק רק אתה לא רוצה לישון הפרה ישנה החמור ישן ועכשיו עכשיו גם אתה .... מוקדש: לכל האמהות שלהם יש ילדים קטנים שלא רוצים לישון

"אמא כבר בוקר " - הוא אומר לי בני בן השנתיים ומחצה ואני מתהפכת לצידה השני של מיטתי עונה חמודי השמש רק זרחה אך הוא בשלו למעון רוצה ללכת אין הוא שם ליבו שאכן בוקר אבל זה לא הזמן לצאת אל המעון אל הגן הוא ממשיך ואומר לי ... אמא אני רוצה ללכת לגן שלי .. ואני אני גם רוצה אבל איך אני אסביר לו איך.... מוקדש: לתינוק שלי שאני חולה עליו אילון כהן אחי משמונה עד ארבע (תינוק שאמא שלי מטפלת בו)

סתם מחשבות ..... למה תמיד הרע הוא הצודק ולצדיק לוקח זמן להראות חפותו למה תמיד אנשים לא מבינים שמאחורי התנהגות יש הסבר למה תמיד אומרים לי תראי לכולם מה את שווה תפתחי אל העולם ואני כמו פרח בשעת החורף עלעליו סגורים ולי לי כולם זורים מלח על הפצעים..... סתם מחשבות ........... אראל

לכל אחד יש בית לאפרוח ולסוס באורווה גר הסוס בלול גר האפרוח אך לכל אחד יש בית מיוחד לכל אחד יש את הבית שלו ולי יש את הבית שלי

בס"ד היומן שלי ד בכסליו ה' תשס"ו 5.12.05 למנינם יומני היקר היום הוא יום עצוב לכל עם ישראל מכל קצוות העולם . בטח יומן לו יכלת לשאול את עצמך ודאי היית שואל מה קרה לך מהי הנימה הדרמתית מהו אותו אסון שקרה שכולל בתוכו את כל עם ישראל מקצוות העולם מכיוון יומני שאתה לא יכול לשאול אענה לך בעצמי היום היום היה שוב פיגוע בעיר שלנו פיגוע בעיר נתניה לצערי זה לא הפעם הראשונה במשך השנתיים שאנו מכירים שאני כותבת לך על פיגוע נכון? אבל אף פעם לא התחלתי כך זה היה בשעה 9.00 בבוקר כהייתי בבית הספר היתי באמצע שיעור תורה שלפתע נשמע פיצוץ עז בית הספר שלנו ממש רעד פחדתי... בהתחלה חשבתי שזה בום על קולי כמו שלפעמים יש אבל אז השומר אמר לנו שהיה פיגע בקניון השרון וישנם חמישהרוגים ועשרות פצועים אני שואלת אותך יומן למה הפיגוע היה צריך לקרות ? למה אנשים שהלכו לתומם לקניות בקניון צריכים למצוא את מותם או להפצע קשה אבל לי אין שאלות אני יודעת שהכל משמיים יומן הרבה דמעות שפכתי היום לעלוי נשמתם של הנופלים אני יודעת שיום יבוא והפיגוע יזכר כעוד פיגוע וזהו טוב יומן יש לי היום היום שעורים אאלץ להפסיק כאן יהי זכרם היומן הזה יכול להיות מציאותי הכותבת היא ילדה בכיתה ו הלומדת בבית הספר שליד קניון השרון היא מנהלת במשך שנתיים יומן שבו היא מספרת לו על הכל ..... יומן זה אינו מציאותי הוא המצאה כמובן אך הוא יכל להיות אמיתי ואני מאמינה שיש ילדים בארץ שאכן מנהלים יומן כזה נכתב לזכר כל ההרוגים שנהרגו בפיגועים בארץ ובמיוחד בעירי נתניה יהי זכרם ברוך אראל שם בדוי