בס"ד
התעללות
כולם אמרו תמיד עליה שחסר לה ביטחון עצמי , היא לא יודעת לנהל שיחה עם אנשים , שהיא לא יודעת להעריך את עצמה בדיוק אבל בדיוק כמו שהיא אף אחד באמת לא ידע מה בדיוק עומד מאחורי הדמות השברירית הזאת שנראתה כמו צל של עצמה לא כמו בן אדם שקטה כזאת , מסתורית , רוצה ללכת ברחוב מבלי שיראו אותה רצון בלתי אפשרי
זה התחיל כשהייתי בכיתה ט עברתי לתיכון חדש עם כיתה חדשה ובנות חדשות אף אחת לא הכירה אותי חשבתי אני מתחילה דף חדש חדש ונקי כל כך כאילו יצא ממכבש הדפוס אבל התברר שטעיתי טעיתי לא סתם אלא בגדול . הייתי תלמידה מצטיינת כבר מהשיעור הראשון עניתי תשובות נפלאות המורות היו מרוצות ממני ואני חשתי בהחלט מרוצה מעצמי אבל ההרגשה הזאת לא המשיכה לעד כשעניתי תשובה באחד השעורים לפתע שמעתי לחישה מהסוף של הכיתה שקטטטטטטט לא שמתי לב אולי לא התכוונו אלי בהפסקה נגשה אלי אחת התלמידות ואמרה אולי תפסיקי לענות תשובות תני גם לנו לענות אמרתי לה אני לא אשמה שהמורות בחורות בי והיא הלכה לדרכה אבל כאן לא נגמר הסיפור כל יום כהייתי מעיזה לענות תשובה היה נשמע השקטטטטט הזה אני לא יכלתי לדעת מהיכן זה בא זה הרס אותי לא רציתי ללכת לבית הספר ירדתי בלימודים בצורה מחרידה ויותר מכל נעלמה לי שמחה החיים , הבנות האלה דלגו עלי בקשר של העברת המבחנים כך שלא ידעתי מתי יש מבחן וכך נוצרה אצלי תופעה של חרדת מבחנים כל תכנית שהייתה בבית הספר אני הייתי מנושלת ממנה מיד בלי שום סיבה הבנות האלה פרסמו בכל בית הספר על חרוצותי בשעה שהם ניסו לגרום לי להיות עצלנית בכל דרך אפשרית וכל זאת שאין לי מושג מי הם כלפי חוץ לא היה נראה שאני סובלת נסיתי להסתיר מהורי זאת בכל דרך אפשרית לא רציתי שהם ידעו שאני סובלת כל כך ....
זה קרה בסוף כיתה י"ב שנסיתי לענות על שאלה התחלתי לענות על השאלה כשלפתע שתי בנות החלו עולות על השולחן ולצעוק היא לא תענה את התשובה רק אז ידעתי מי אלה שהרסו לי את חיי במשך ארבע שנים....
אותה ילה עכשיו כבר נערה לא השתנתה ההתעללות הנפשית שעברה השאירה בה חותמת שדרושה הרבה עבודת נפש להתגבר עליה הכל בגלל התעללות.....
אני בטוחה שיש הרבה ילדים שסובלים כך החלטתי להעלות את הנושא אשמח לתגובות
מוקדש : לאותם ילדים ....
אראל
תגובות
בס"ד
למרות שעברתי משהו קצת שונה, יותר מזה מפאת כבוד הציבור שלא ידע עוד מקרה
מעבר לידע שכבר הצטבר אשתוק.
בברכת יצירה
יעקב
דקור קשה {מנטלית}
הקטע קשה (בגלל התוכן).
קראתי את מה שכתבת וכאבתי על כך. חבל על החיים היפים שיכלו להיות אז, וחבל על מה שהיה יכול להיות עכשיו אילו לא...
בכל אופן רציתי לכתוב משהו לך, והוא שברצינות עם כל הכאב על מה שהיה - לא כדאי, אחי, לשקוע בכך. מה שהיה היה, מי שהציק הציק. מובן לי שהנושא כואב לך, ואתה מיצר על כך, זה מובן מאוד, אבל בבקשה להתקדם הלאה בחיים. אם עכשיו חסר לך ביטחון עצמי בגלל"אז" - אז חבל על כך. לא לתת לעצמך להמשיך בבוץ מ"אז" ולא להצדיק את החוסר בטחון עצמי שעכשיו בגלל מה שהיה "אז". אתה כבר לא שם, ועם כל הצער ןהכאב על מה שהיה, הגיע הזמן לקחת את העניינים בידיים ולעבוד על פיתוח עצמי.
אני חושב שזה מאוד חשוב, ורוצה בטובתך.
נשמע ממש אמיתי.....:-(
מה לעשות...?!
בכל אופן,
איך שקוראים לך..אודליה או אראל או לא יודעת מה...זה אמיתי אצלך?
קרה לך?
אוהבת אנוכי...