לפני כמה שבתות חילקתי את זה בתור צ'ופר לחניכות שלי, יחד עם הציור שלמעלה (כשהוא לא היה צבוע..,
הציור לא כ"כ מדויק, ציירתי אותו מהר בלי יותר מדי להשקיע..)
אנחנו זקוקים לאדם שילמד אותנו לאהוב!
"אתה זוכר את ר' אריה לוין?"
"בודאי שאני זוכר" – אמרתי – "הלא הוא היה מחנך שלי".
"מה הוא לימד אותך?" – שאל
ואני אמרתי: "הוא לא לימד ממש, הוא לא היה מורה שלי, רק מעין מפקח".
אבל משהו בכל זאת למדתי מר' אריה.
ביום חורף אחד, הייתי ילד בן 9, הלכתי ברחוב אוסישקין וראיתי מרחוק את ר' אריה צועד מולי.
לא חשבתי שר' אריה יכיר אותי או ישים לב אלי, ילד אחד אלמוני מתוך אלפי תלמידים שלמדו
בתלמוד תורה "עץ חיים". והנה אני רואה שר' אריה נעצר לידי, מביט בי בעניים הטובות שלו,
כאילו הייתי אוצר. כאילו הייתי האדם היחיד עלי אדמות. ר' אריה גוחן לעברי, לוקח את שתי ידי
הקפואות אל תוך ידיו הלוהטים מחום. ועד רגע זה ממש אני מרגיש את זרם החום והאהבה
שר' אריה הזרים אל תוכי בידיו, בעיניו ובקולו. ועד לרגע זה ממש, אני שומע את קולו החם
והדואג: "דוידל! מה שלומך? (כאילו שום דבר אחר בעולם לא מעניין אותו). אולי אתה מוכן לעשות
טובה ליהודי זקן כמוני? אולי אתה מוכן לחזור הביתה לקחת מעיל? תראה איזה רוח חזקה נושבת.
עוד מעט יירד הגשם ואתה עלול, חס וחלילה, להצטנן. ואני הרגשתי כי עם החום הנפלא שר' אריה
הזרים אל תוכי, כבר לא אצטנן לעולם.
עכשיו, שאתה שואל אותי
היה לימוד. אני לא יודע אם אפשר בכלל ללמוד לאהוב. אני חושב שר' אריה פשוט זרע בי את הזרע
של האהבה, זרע שהניב פרי כעבור הרבה שנים. אני חושב שר' אריה העניק לי כוח לאהבה, זה הכל".
"זה הכל" – חזר
(מתוך האם יש סיכוי לאהבה / דוד בן-יוסף)
תגובות
כי מה שהתכוונתי להראות פה זה את הציור, את הקטע לא אני כתבתי..
אם אתה יכול את מוזמן לשנות.
את יכולה לשנות ולהחליף את הנושא.
תעשי דרך עריכה ואז תוכלי לשנות.
זה אוליי פנדה??
בפוטושופ.
ככה זה היה נראה לפני..
עד שראיתי את התאריכים הייתי בטוחה שזה בכלל לכבוד השנה החדשה...
באמת מקסים.ישר כח.
והספר "האם יש סיכוי לאהבה" מומלץ בחום !
בס"ד
והקטע מוסיף המון.......
וגם הצביעה.