יצירות של רעות =)

בס"ד צוייר לעלון "טל שמים" של תנועת אריאל.

בס"ד

בס"ד בעקבות הסריקה קצת לא רואים את ההצללות.

התמונה צולמה ליד הישוב מרחב-עם שבנגב (ליד ירוחם, שדה בוקר) ליד הישוב יש מקום שתושבי המקום קראו לו 'האגם' וכל שנה לאחר הגשם כולו נהיה ירוק. כל זה, רק כדי שתבינו, באמצע המדבר. (אפשר לראות את זה בקצה התמונה. - ההרים של המדבר ליד כל הירוק הזה)

בס"ד

בס"ד אחותי צילמה.

החלאקה של אחיין שלי. "את הנעשה אין להשיב"... ושיהיה במזל-טוב!! (וכפי שאתם שמים לב או שלא, הצלחתי סוף-סוף להעלות תמונה דרך האתר!)

בס"ד

צולם בישוב מרחב-עם שבנגב.

הסבר קטן - כל שנה אני מכינה לוח שנה למשפחה שלי, השנה בלוח הוספתי גם משפטים נחמדים של אחיינים שלי. החלטתי לצייר אותם, הנה אחד מהם כאן לפניכם. הצביעה ממש לא גמורה כפי שאפשר לראות, אבל מה לעשות שערב פסח עכשיו.. :) (וכל קשר בין הילד לאחיין שלי או בין אחותי לאמא המצויירת מקרי בהחלט.. :) )

בס"ד אני בד"כ לא מציירת ציורים מהסוג הזה, אלא יותר קריקטורות וכדו'. אז זה די התחלה.. (בהמשך אני יעלה את התמונה המקורית של רב זה.)

ניסיתי לצייר את אחותי.. אולי יצא יפה.. אבל זה לא הכי דומה... אשמח להערות והארות.

בס"ד

אחיין שלי מנסה לתקוע בשופר. (הוא גם הצליח...) עוד תמונה.. ושנזכה בע"ה שתקיעות השופר יעוררו אותנו לתשובה שלימה. שנתבשר בשורות טובות! שנה טובה ומבורכת לכולם!!

בס"ד צולם בישוב מרחב-עם שבנגב. (ואשמח לכותרת יותר מעניינת אם יש לכם...)

בס"ד

לפני כמה שבתות חילקתי את זה בתור צ'ופר לחניכות שלי, יחד עם הציור שלמעלה (כשהוא לא היה צבוע.., הציור לא כ"כ מדויק, ציירתי אותו מהר בלי יותר מדי להשקיע..) אנחנו זקוקים לאדם שילמד אותנו לאהוב! "אתה זוכר את ר' אריה לוין?" "בודאי שאני זוכר" – אמרתי – "הלא הוא היה מחנך שלי". "מה הוא לימד אותך?" – שאל אבא. ואני אמרתי: "הוא לא לימד ממש, הוא לא היה מורה שלי, רק מעין מפקח". אבל משהו בכל זאת למדתי מר' אריה. ביום חורף אחד, הייתי ילד בן 9, הלכתי ברחוב אוסישקין וראיתי מרחוק את ר' אריה צועד מולי. לא חשבתי שר' אריה יכיר אותי או ישים לב אלי, ילד אחד אלמוני מתוך אלפי תלמידים שלמדו בתלמוד תורה "עץ חיים". והנה אני רואה שר' אריה נעצר לידי, מביט בי בעניים הטובות שלו, כאילו הייתי אוצר. כאילו הייתי האדם היחיד עלי אדמות. ר' אריה גוחן לעברי, לוקח את שתי ידי הקפואות אל תוך ידיו הלוהטים מחום. ועד רגע זה ממש אני מרגיש את זרם החום והאהבה שר' אריה הזרים אל תוכי בידיו, בעיניו ובקולו. ועד לרגע זה ממש, אני שומע את קולו החם והדואג: "דוידל! מה שלומך? (כאילו שום דבר אחר בעולם לא מעניין אותו). אולי אתה מוכן לעשות טובה ליהודי זקן כמוני? אולי אתה מוכן לחזור הביתה לקחת מעיל? תראה איזה רוח חזקה נושבת. עוד מעט יירד הגשם ואתה עלול, חס וחלילה, להצטנן. ואני הרגשתי כי עם החום הנפלא שר' אריה הזרים אל תוכי, כבר לא אצטנן לעולם. עכשיו, שאתה שואל אותי אבא מה למדתי מר' אריה, אני חושב שלמדתי ממנו לאהוב. ואולי זה לא היה לימוד. אני לא יודע אם אפשר בכלל ללמוד לאהוב. אני חושב שר' אריה פשוט זרע בי את הזרע של האהבה, זרע שהניב פרי כעבור הרבה שנים. אני חושב שר' אריה העניק לי כוח לאהבה, זה הכל". "זה הכל" – חזר אבא על דברי, וחיוך החל להאיר את פניו העייפות – "כוח לאהוב". אבא התיישב ליד השולחן, מזג לעצמו כוס מים מהקנקן ואמר, ספק לעצמו ספק לי: "בכל אחד מאיתנו טמון ר' אריה". (מתוך האם יש סיכוי לאהבה / דוד בן-יוסף)

בס"ד האחות חוטפת לאחותה (התאומה) את הכובע וזה עוד מצחיק אותה..

בס"ד

.

בס"ד אחייניתי המתוקה!

צולם בישוב מרחב-עם שבנגב.