ב"סד
לעצור את הדמעות
פרק א
קול בכיה של שירי נשא ברמה האם עזבה את ערבוב המרק בסיר ורצה אל חדרה של התנוקת "את רעבה "-שאלה ברוך ולטפה את תלתליה הזהובים "עוד מעט אכין את הדייסה בשבלך"-כך אמרה ופנתה אל הכנת בקבוק הדיסה החם כעבור דקות אחדות לאחר שהתנוקת אכלה וישנה שנת ישרים עזבה את החדר ופנתה אל עיסוקה האחרים
בשעה שעסקה שוב בערבוב המרק לארוחת הצהריים חשבה "עוד כשעתיים יחזרו הילדים צריכים הם שתהא להם ארוחה חמה לאחר יום למודים ארוך ומתיש" את סבך הרהוריה קטע צלצולו הרם של פעמון הכניסה שלא כמו תמיד צלצולו לא בשר לה טובות אך לא היה לה זמן לשקוע בהרהורים עמוקים מדי צלצול הפעמון בשר שהעומד מאחורי הדלת לחוץ הוא אולם חשבה שאין זה אחד הילדים שאינם צריכים לחזור בשעה זו כלל היא עזבה את עסוקה ופתחה את הדלת "הדר" מבטה של האם היה רווי פליאה אך אף דבורה לא הסתיר זאת "מדוע הגעת עתה הרי אינך צריכה לשוב הביתה בשעה זו " הילדה במבט של בת שמונה אמרה "השתחררנו מוקדם" אולם דבר בקול הילדותי לא היה נשמע כשורה אך היא קבלה את התרוץ הקלוש והכניסה את ביתה אל תוך הבית שהרי לא תתן לה להשאר בחוץ כרחם אם על בנות לא כן ליבה לב של אם לא נבא לה טובות אך טיבם של הרהורים שעוזבים את המהרהר בהם לבלי שוב...
זהו ספר שכתבתי בכיתה י התפרסם כסיפור בהמשכים בעיתונים החרדיים ועכשיו פה קריאה נעימה
תגובות
יש המשך?
רוצה (מאוד) לקרוא!
רק אני צריכה להקליד אותו לפה וזהו
הכל נמחק לי במחשב שעבר סורי
חוץ מזה זה יפה!