בס"ד לק"י
הוא עלה עם חבריו,
הוא לפניהם והם אחריו.
מידי פעם הביט לאחריו,
לראות היכן חבריו.
הם טפסו במעלה ההר, ללא מעצור,
פן יעצרו את כולם כוחות השחור
הם לא היו יחידים אלפי לבבות איתם,
אך הם היחידים שחיתתו חרבותם...
כולם היו שם, אישים נשים וטף,
אפילו הגשם על ראשיהם חלף-
והאוהל קם
והיהודי נשם
עד שהגיע השחור ואת הילד חטף
מזרועות אמו אותו קטף
ורץ
ומחץ
ונעץ
וקצץ
ומצץ
וחצץ
בין הבן ובין אמו
ואביו...
ושוב הם הורדו,
בטיולית השבורה.
ושוב הם דִדו,
ברגל ישרה...
ורק הוא חזר לשם.
ורק הוא הביט, שוב, נאשם.
ומפיו יצתה הצעקה
ושם היא ענתה לו-
השתיקה
_________________
נכתב בעקבות העליה הראשונה, ובע"ה גם לא האחרונה, לחומש.
תגובהתגובות