השעה אחת. אף נפש חיה לא נמצאת בסביבה. הוא סוקר במבטו את שורת המבנים העתיקים אי שם בבסיס צבאי ליד נתניה. "הצבא הזה לא בנה שום דבר" הוא חושב לעצמו. מרחוק נראה בית העלמין של הישוב הסמוך. אם מסתכלים היטב אפשר לראות את החלקה הצבאית.אבל הוא נזכר דווקא ברב היישוב שמעביר כבר שנים את פינת המשנה היומית בערוץ שבע.
דקה אחר כך, נצפה התקרב לאחד המבנים, מוציא מהכיס את המפתח שהשיג מבעוד מועד ובלי היסוס ניגש ישר לארון הימני. הוא אוסף את כל מה שהוא מוצא ומרוקן לקופסת הקרטון שבכניסה. לאחר שעבר על כל הארונות ווידא שהם לא מכילים משהו מעניין הוא עובר למשרד הבא, וגם שם הוא מרוקן את כל מה שהוא רק רואה. בדרך גם פותח את המקרר לוודא שלא השאירו משהו.
אחר כך הוא מגיע ללשכה. הוא מתקרב לארונות וגם אותם מרוקן לתוך ארגז. אחר כך הוא נכנס למשרד של המח"ט ולוקח איתו כמה דברים. משם עובר למשרד של הסמח"ט. על המסמכים שעל השולחן כתוב "סודי ביותר".
הוא נועל את הלשכה, לוקח קצת סלוטייפ ותולה שלט מאיר עיניים שהכין מבעוד מועד:
"המשימה בוצעה", הוא אומר לשפורפרת ומנתק.
חמש דקות אחר כך עבר שם חייל משועמם ורואה את השלט האחיד על כל המשרדים: "חמץ, אין כניסה"
תגובהתגובות