שוטף הוא את בלילי נשמתי
עמוק הוא עד כדי כאב
מרוץ החיים הלזה ההורס את מחשבותי
האם זה מה שציפיתי לו כל חיי?
מחכה לרגע שיפרוץ ויצוץ
אך לא עד אין סוף אחכה לו,או עד בוש.
פרקי חיי אצים רצים,לעולם לא נגמרים,
ואני שואלת:האם אי פעם יעצרו הזמנים?
ואוכל לשבת בשקט ולחשוב:איך כל דבר לתכנן ומה לעשות
אך חיי נגררים אל תהום הנשיה,אל תהום אשר עד לא מזמן נשכח.
תגובות
מישהי אחרת....
לפרטים- מסר"ש.
בהחלט שאלה.
בבית האחרון היתי מציעה לחלק את 2 השורות ל4..
גם יהיה יותר קל לקריאה וגם יותר "מקצועי.." בעע