יצירות של זהבית

הוא היה אחד מהם.ריח בגדיו כריח שדה אשר ברכו ה'. גם את נשקו לא הניח לרגע,חשש שמא יבוזו אותו אויבים בשער. כשיצאו לקרב הרגיש כי אולי זה הקרב האחרון שלו אתם,לכן נשא הוא את תפילתו לפני בורא עולם שיחזיר אותו שלם בגופו ובממונו. עת יצא לקרב,עת יצא לדם ולדמע,בירכה אותו אמו הקשישה ואמרה לו:"בני,אם חפץ חיים אתה שא נא תפילתך לפני יושב מרום ובטח בו שהוא יצילך מאויביך-קבל נא את ברכתי בני יקירי ושה' ישמור עליך". פסע הוא בליל ביחד עם הגדוד הקור שרט בבשרו,ופתאום:כדור אחד פילח את רקתו של חבירו והוא צנח ועיף וידום. בכה זה גיבורינו על חבירו, אך המשיך להתקדם ונשא דומם את גופת חבירו הטוב. אך גם בו פגעו כדורי המרצחים והוא נפצע קשות. בקושי הגיע חזרה לבסיס שטוף דם ויזע, והתעלף. הוא היה אחד מהם!

בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז יצאתי גם אני גם אמי והעז גם אחי אחיותי ואני יצאנו-אל הלא נודע אל הערפל אך בטחוננו בה' גדל עד לאין קץ. היינו כתועים בנבכי נפשנו ההומיה-משעבוד מגזירה קשה מחכים ליום שניגאל והנה הוא בא-עם משה ואהרון שלוחי ה' המבורך היתה יהודה לקודשו ישראל ממשלותיו-גם ליבי היה שלו,גם מחשבותי כך יצאנו ממצרים,נפשי יצאה לחפשי, עבדים היינו לפרעה במצרים, עבדים היינו עבדים, עתה, עתה בני חורין!!!

שוב זימרת ליל נוגה כבוי האור שוב קודר הולך זועף בקול את פני יכסו ענפים קמולים יבשים נסערת נפשי,נומי נומי לך אל תיראי כי בא הליל,כי עלה מוות בחלונינו הנץ אביב פרח הקיץ אך אני עדיין חופשיה קודר עצוב בלאט בליל מוות עצוב מילל

דבורה קטנה מסכינה ושובבה התעופפה אל חלון חדרי בבעתה ידעה גם ידעה שאסלק אותה דבורה קטנה ושובבה הגידי נא לי מה רצונך מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש דבורה מסכינה ויקירה אני אוהבת אותך

ארסית היא שלי רקפת ארסית במחשבותי תמיד משתקפת היא-היחידה האמיתית את רוחות הצפון מנשבות המלחמה אזכיר בנשימה הומיה את נפשי העורגת כמהה למגע אך ארסית היא רקפתי,ארסית למדי,גם נפשי קמלה נרעדה גם קור שברירי גם חמסין לוהט-הכל בתנור נאפה יחדיו. ארס הנחש הקרפדה ומחול השדים-לא יפחידוני מלהתקדם בדרכי ארגיש לרגע את מחלפותי הגזוזות את מחשבותי העורגות נובלות ומתחלפות. רקפת ארסית אחת מדי!

לברוח מכל מה שמתחשק,לברוח מכל מה שיש לדעת מה ואיך, לשאול ולא להתבייש לברוח מהר ורחוק, אוי כמה אני רוצה לראות שקיעות וזריחות, עונות השנה משתקפות במראות עכשיו בודדה אני בעולמי החדש,כמהה לרגע שיציל אותי מברקים מסופות מענני עשן ואבק מלחמה אוי לברוח רחוק!

שוטף הוא את בלילי נשמתי עמוק הוא עד כדי כאב מרוץ החיים הלזה ההורס את מחשבותי האם זה מה שציפיתי לו כל חיי? מחכה לרגע שיפרוץ ויצוץ אך לא עד אין סוף אחכה לו,או עד בוש. פרקי חיי אצים רצים,לעולם לא נגמרים, ואני שואלת:האם אי פעם יעצרו הזמנים? ואוכל לשבת בשקט ולחשוב:איך כל דבר לתכנן ומה לעשות אך חיי נגררים אל תהום הנשיה,אל תהום אשר עד לא מזמן נשכח.

שבילי דרכי מובילים אותי אל מחוזות שוממים גם פעם הייתי,לא אחזור להכיר מאות שנים של כמיהה עורגת ונכספת לדעת גם מה אני מחפשת, לאהוב לשנוא לקנא האם יש מישהו אותו אני שונאת? שבילי דרכי מפותלים ועקמומיים רצים אצים-אף פעם לא כלים תראי מחר אומר לי איש ואני אומר לו:הכיצד לא תרגיש!