בס"ד לק"י
"ואל תדין את חברך"
האדם עסוק בפעולתו, חשוב להדגיש, לא בעצמו, בפעולתו. ומתוך כך אינו יכול להבין (כ"א לפי רמתו) את פעולת חבירו, שעסוק גם כן בפעולתו הוא. וגם אם יעצור לרגע מפעולתו, לא יוכל לרדת עד לסוף דעת חבירו, מכיוון שלא הגיע למקומו. ולא זו אלא אף זו שלעולם לא יגיע לכך, זאת משום שחבירו בעל אופי מסויים השונה משלו, וגדל בסביבה השונה משלו, בעלת נורמות שאינן מוכרות לו מ"בפנים" וכן הלאה... אי-לכך לעולם לא יוכל להגיע למקומו של חבירו, שכן לא קיימת סיטואציה שבה שני אנשים שונים יגיעו לאותו מצב מאותו רקע ועם אותו אופי!!
על-כן נראה להסביר דברי הלל הזקן (אבות, ב', ה'):"ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו"- אל תדין את חברך, כי לעולם לא תוכל להגיע למקומו. אלא תמיד "תדונו" לכף-זכות (כדברי יהושע בן-פרחיה, אבות, א', ו').
בתקווה לקיום,
עמישב
תגובהתגובות