בסד

פרק ב – רחמים

הגרזן הונף והיכה בחבטה על גזע העץ.

זה לא עזר,העץ נשאר זקוף ויציב בדיוק כמו קודם,אפילו שריטה לא נראתה עליו.

הגרזן הונף שוב ושוב,וקצב החבטות הלך והתגבר,הלך והתגבר.

החבטות הפכו חזקות יותר ותכופות יותר,כאילו עשרות אנשים הצטרפו אליו והחלו להכות גם הם בעצים.

"יוכבד יוכבד" הוא התחיל לצעוק.

מה פתאום הוא קורא לה באמצע היער?,ומה היא עושה שם בכלל?

יוכבד התעוררה בבהלה.החדר היה אפל ,הנר כבה מזמן ומן הדלת עלו החבטות והקריאות "יוכבד יוכבד".

"אני כבר באה" היא קראה.

התעוררה באחת וקפצה ממיטתה אל הדלת. זכריה עמד שם מתנשף "בואי מהר, הצירים התחילו".

יוכבד אספה במהירות את הציוד הדרוש ומיהרה בעקבותיו. זה היה מוקדם מדי. ליבה לא בישר לה טובות.

כשהאיר הבוקר התעורר הכפר כולו מזעקותיה של רחל.

המורי זרז את הבנים לצאת . היום הם ילמדו בשדה.

האמהות שלחו את הבנות עם אבותיהן. היום הן יעזרו לאבא במרעה, ולא יהיו ליד אמא בבית.

והזעקות קרעו את הבוקר ואת לב הנשים, "אנא ה' הושיעה נא!".

כשירד הערב, מנתה משפחתו של זכריה שני אנשים, אותו מספר כמו קודם.

היה הבדל אחד. קודם הם היו שניים- הוא ואשתו. עכשיו הם שוב היו שניים-הוא ובנו הקטן.

פנינה לקחה אותו.

היא עצמה ילדה חודש אחד לפני כן. התינוק יוכל להצטרף אל בנה, היא תניק את שניהם.

כעבור שבוע  הוכנס הרך הקטן בבריתו של אברהם אבינו.

ונקרא שמו בישראל "רחמים", בתפילה שיתמלא עליו הקדוש ברוך הוא ברחמים, כי יתום הוא מרחם אמו.