בסד
איש
החיים דחפו, מחצו ,לחצו.
החיים לא הרפו, ובכח רדפו.
ואותי הם השיגו
בין המיצרים.
חנוקה,לחוצה ונואשת
חיפשתי רק פתח חלון או דלת
ובקצה המנהרה ראיתי אור
ואותי הוא משך,לא רציתי לחזור.
חמקתי החוצה דרך פתח מילוט
קשורה רק בחבל,שלא אברח בטעות.
חמקתי אל מרחבי החלום ,מנסה לשכוח את מיצרי המציאות.
וימצאני איש.
הוא שאל : מה תבקשי ?
ואני סיפרתי ,ולשמו שאלתי.
"למה זה תשאלי לשמי,והוא פלאי ?
גם אני כמוך רוצה לברוח,ואת מיצרי חיי לשכוח"
הוא הזהיר,והוא נזהר.
רוצה שלומים כמי נהר.
לפתע פתאום התנפץ החלום.
משאיר זכרון ,מזהיר יהלום.
יהלום רחוק שמאיר ,ואת החלום הוא מזכיר.
החיים כבר פחות שחורים,יצאתי מבין המיצרים.
לך,איש,רציתי רק לומר תודה.
אולי שוב ניפגש בחלום הבא….
תגובהתגובות