בס"ד
ב' בסיון / פרק א'/השידוך ...
'משנכנס אדר מרבין בשמחה' החורף הירושלמי כאילו מאיים על קביעה זו מעילים מטריות ומה לא מנסים לחמם ולו במקצת את האוירה הקרה השלג נתפס במדרכות כבישים מפולסים אוצרים בצידם שלג צח מעורב בשחור הצמיגים ובבוץ.ילדים משליכים כדורי שלג איש על רעו . בצד הגינה משפחה בונה איש שלג עם אף גזר עיני כפתורים ושפתים מקליפות תפוז, לא אין זה איש שלג רגיל לזה יש כיפה, כפה סרוגה ! זוג מטייל לו לאיטו ראשו מורכן מובך משהו .רוח קרירה מאיימת לפרוץ אל העצמות רק המעיל עוצר בעדה היא נועצת בו מבט חטוף להיזכר איך הוא נראה, רק אמש הכירו וכבר היא יודעת הוא , הוא האחד. אם רק
יבחר בה מיד תאמר כן .
- חתונה ,מה? ..שתיקה..או הא איזה צעד חשוב זה ..שתיקה.
"איך את רואה את ילדינו?"
'ילדינו'? הוא אמר 'ילדינו' הסמיקה בחסות הלילה וחשה איך בליבה נוצרת גולה, ענקית יותר מאיש השלג שבנו אצלם בחצר.
- בדיוק כמוך התעשתה ממחשבותיה .
- "אז קבענו? "
יוני חש כיצד חום לא מוסבר מתפשט בגופו מליבו אל אצבעות רגליו ובחזרה אל פניו . פניו היו אדומות מזיעות מסרבות להכיר ברוחות המקפיאות . וכבר תכנן איך יבשר לחבריו בישיבה שמצא ברוך ה' את האחת והוא או טו טו מתחתן.
- "לעת עתה. "
שילה כבר ראתה בעיני דמיונה כיצד היא נכנסת לאולם כשהיא לבושה בהוד בשמלתה אותה דמיינה אינספור פעמים מאז היותה ילדה . טלפון, דחוף טלפון , להתקשר לחברתה מהמכללה ולספר לה מה היה , כך הבטיחה ביום בו הציעה לה להכיר את יוני.
כעת, הסכימו שניהם, הכל תלוי בהסכמת ההורים ב'תנאים'
{תנאים = מעין סעודת אירוסין בה דנים בהתחייבות לחלוק את הנטל ובשותפות המשפחות בהכנת בסיס התחלתי ראוי לזוג הגוזלים. (לא מעט פעמים הדיון אורך זמן ויש צורך בהתערבות משפטנים ורבנים על מנת להגיע לעמק השוה . ולא מעט פעמים 'שידוך' מתבטל על מחלוקות אלו. כך שזהו מכשול לא קטן. ) }
הוריו עשירים מאוד והוריה שניהם עורכי דין אמידים דיים כך שבודאי צריך יהיה להחליט לא רק על סעודת החופה אלא על דירה, רכב וכמובן גם על מלגת מחייה לשנים הראשונות.
ריח מאפים מתוק מילא את אפו וליבו התמלא חום ורצון טוב, רץ הוא לישיבה להודות לבורא עולם על כל הטוב.
ראש חודש אדר, המשפחות נפגשות לארוחה חגיגית ושמחה. על השולחן הונחו מגדנות ומעדנים טובים כיד המלך . האורחים הביאו מתנה נאה לבית המשפחה והחתן קישט בעדיים את כלתו הסעודה היתה כבר לקראת סופה המתח ניכר בפני הזוג הטרי והנה מגיעה המנה האחרונה . זהו האות בו הילדים יוצאים מהסלון. הזוג הטרי מוצא לטייל ברחובות קריה ואילו ההורים יושבים לדון בתכלס .
- " יהיה בסדר" מנסה יוני להרגיע
- " כן ..יהיה, בעזרת ה'." מקוה מתפללת שילה
הזמן נעצר הרוח הקרירה הקפיאה כל מחשבה , שום נושא לא נראה חשוב דיו לפתוח בו בשיחה. השקט היה מלחיץ יותר מן הכפור . שניהם לא יכלו לומר אם הרעד זה מהקיפאון או מהמתח. לאחר 10 דקות קצרות שנראו כנצח ממש החל הסלולאר לנגן מנגינה עולצת . ביום רגיל היה לוקח שניות ארוכות עד ששיחה תיענה . אך לא היום המכשיר היה מונח הכן בידיה של שילה והיא לא הסירה ממנו את מבטה .
- "אתם יכולים לחזור" היה זה קולה של אימה . תקווה ודאגה מילאו את ליבה של שילה
- "ה..כ-ל בסד...ר?" שאלה בהיסוס. "זה קצר מדי לא?"
- "תבואו לכאן" פסקה האם וניתקה. המחשבות התרוצצו בראשה
- "נו, מה אמרו?" שאל יוני .
- "הם רוצים שנחזור הביתה."
- " יופי , קר בחוץ ... רגע, זה לא מהר מידי? הם סיימו לדון כבר בכל?" שאל וזכרון עגום החמיץ את ליבו ,חברו מצא את כלתו ואולם בסעודת התנאים ההורים רק רבו ולא הסכימו וכך אירוסיו התבטלו. מה יקרה אם גם כאן יהיה העניין כה קצר וכה כואב. חושש להביט בפני בת לוייתו לא הוציא הגה מפיו ורק מיהר לדדות אל ההורים מכין דברי תורה לחיזוק ,על כל מקרה.
- "אל תדאגו הכל סוכם, מזל טוב!" קידמה אותם אימה עיניה בורקות .
הכניסה הביתה מעולם לא היתה כה מלכותית תחושה של מעמד ראוי.
- "ברוך ה' זה היה מהיר. לא ? " זרק יוני לחלל החדר מתאמץ להסתיר רעד מה בקולו . התרגשות מאיימת להכריעו .
- "כן" , ענו ההורים כאחד, "הסכמנו על חצי-חצי בכל מה שיעלה ושיהיה במזל טוב"
שותים לחיים ואז אביו מרצין פניו ואומר
- "יוני,שילה , לכם יש שתי משימות ואנו מבקשים שתעשו אותם ככל יכולתכם. האחד תקבעו אולם ותעבדו מולו עד סגירת החתונה. שנית – תקבעו תאריך אבל בבקשה לא להלחיץ אותנו לפני פסח – תמתינו לפחות לאחר ל"ג בעומר.... לכל השאר אל תדאגו אנו נעדכן אתכם איך העניינים מתקדמים."
ההורים המתרגשים צחקקו מחליפים חוויות. מעדכנים קצת בענייני עסקים דיבורים קטנים המעידים על פריקת מתחים גדולים. והזוג המלכותי ישבו ליד האח המחמם סוקרים את הנעשה סביבם מבלי אומר ודברים חיוך רחב נסוך על שפתותיה הדובבות שירה ותודה לבורא עולם על זה הבניין.
הדרך לישיבה נראתה לו חדשה באור שונה בעיקר מוארת באור רך ונעים . יוני לא זכר שכך הדרך נראית . שילה שהתלוותה אליו הבחינה בחן מיוחד בעיניו וחיוכה מילא את ליבו . שמחים ומעודדים הגיעו בחזרה לישיבה. או הו כמה שיהיה לי לספר לחברותא שלי...חשב יוני בליבו ....כמעט כלום פסק מיד הכל היה מהר כאילו לא הייתי כאן בכלל כעת הכל נראה כל כך קטן ולא מאיים ממה בעצם הוא חשש כל כך?
- "תשמע יש אולם שהייתי בו בחתונה של חברה ואני רוצה לבדוק אותו בסדר?." שאלה שילה לא מאמינה שהכל מאחריה עיניה בוחנות את נעליו ולחייה חמות כנגד כל הרוחות המקפיאות .
- "בסדר, אבל גם לי יש אולם אותו אני רוצה שנבדוק ברצינות אז ניפגש מחר ב18:00 ונלך לבדוק אותם, בסדר? "
- "מחר נשמע מצוין ."
- "לילה טוב" – ברכה –קבעה שילה בראותה כיצד 'דודה' מקפץ על המרצפות מדלג בלב עולץ על מדרגות הישיבה ונבלע בהיכל הקודש.
את דרכה אל ביתה לא זכרה שעשתה ליוותה אותה חברתה בטלפון שואבת כל פסיג של מידע . מה היה איך היה ובכלל מה ל הגישו מה לבשו על הכל ביקשה חברתה להתעדכן .שילה ? היא לא יודעת לענות על כלום. היא לא היתה כאן בכלל.....
פרק הבא:
תגובות
התחלה טובה.
כדאי לעבור שוב על סימני הפיסוק.
מסכנה
פרו ישר כח
ומלאא הצלחות
ועכשיו? האם זה מספק?
הפיסוק שונה כפי הבנתי והסבר בסוגריים .
ושוב תודה יש 7 פרקים אז תחזיקו מעמד
צודק בהחלט הכתב הגדול
מקשה על הקריאה
אם אפשר לשנות ????
תעשי 14 כמוני
לא מבינים כלוםםםםםםםםםםםםם
ככה רואים יותרטוב
הרבה הצלחות
אראל
מעולם החרדים או שלא
התחלה יפה
אראל
ומזכיר לי שיש לי לסיים שני סיפורים בהמשכים
ואין לי זמןןןןןןןןןןןןןןןן
לי יש הרבה ביקורת כאן, אבל זה הרבה דברים קטנים. אם תרצה אני אחזור לזה יורת מאוחר.
לכתוב סיפור ארוך זה קשה, שכוייח על המאמץ והאומץ.
הכתב גדול מדי, וזה מפחית מעיני את ערכו של הסיפור.