דברים מפורסמים של מרן הרב (אורות, זרעונים סעיף ה')שצריך ללמוד שוב ושוב,
אך עם פירוש שלי בסוגריים, ע"פ הבנתי וראייתי במציאות.
הדברים כ"כ מדויקים שמי שנפגש עם זרמים מסויימים ביהדות, כ"כ מזדהה עם כל מילה ומלה קדושה הנאמרת כאן.
אני שומע ורואה דברים כאלה כמעט כל יום והלב שלי מתפוצץ וזועק לשמים. הלזו תיקרא יהדות? אך אין כמו מילות הרב
לתאר ולבטא את אשר אני מרגיש במצבים אלה.
"...לרגלי המניעה הכללית של הלימוד הרוחני בעניינים הא-לוהיים, הולך מושג הא-לוהות
ונחשך, מאין עבודה שכלית והרגשית מטוהרה. עם זה, הפחד החיצוני [עונשי עוה"ז ועוה"ב], והאמונה הטבעית, והשעבוד של ההכנעה, נשארים בלבבות רבים בתור השפעת ירושה מאותן התקופות, שהדעה וההרגשה הא-לוהית היתה מאירה בהן בעוזה [תקופת בית המקדש והנבואה]. וכיון שנקודת התווך של ההכרה הא-לוהית עמומה היא [ לא למדו כהוגן מהי ההכרה האלוקית], הרי המהות הא-לוהית כלולה בהמון [נתפסת בציבור], וגם ביחידים שהם ראויים להיות למאירי דרך להם [הרבנים והמורים לעם], רק בתור כח תקיף שאין להימלט ממנו [=כאילו שאלוקים הוא רק כח תקיף ומפחיד] והכרח הוא להשתעבד אליו.
כשבאים להשתעבד לעבודת א-להים ע"פ המצב הריקן הזה, של הציור האפל המלא תוהו ובוהו... כשחושבים על דבר א-להים בלא השכלה ובלא תורה, יראה תתאה הנתוקה ממקורה שהוא יראה עילאה [כמו ששומעים בזרמים מסויימים ובערוצי "קודש" לכאורה, רמות כאלה של דברי תורה] האדם הולך ומאבד את זוהר עולמו ע"י מה שהוא מקשר עצמו לקטנות המוחין [אומן אומן ראש השנה...כמשל לעליבות וקטנות דומה]. אין גאות א-להים מתגלה אז בתוך הנפש, כי אם שפלות דמיונות פרועים, המציירים תכונה של איזו מציאות בדויה מטושטשת מדולדלת וקצופה, שמבהלת את כל מאמין בה, ומדכאת את רוחו [חיים של פחד ודיכאון מפני זעם הא-ל, כמו ששומעים הרבה בכנסים גדולים של תנועה שמתיימרת להחזיר בתשובה], מטמטמת את הלב ומונעת את עדינות הנפש של האדם מלהתגבר ועוקרת את הזיו ה-אלהי שבנשמתו [גם האדם, בחשיבה יום יומית כזו, נהיה קשוח ותקיף וחסר עדינות].
ואף אם יאמר כל היום כולו שאמונה זו היא בד' אחד, היא מילה ריקה שאין הנשמה יודעת ממנה כלום, וכל עדין רוח מוכרח הוא להסיח דעתן ממנה,
וזו היא הכפירה שבעקבא דמשיחא, כשאזלו מים מני ים הדעת הא-להית בכנסת ישראל ובעולם כולו. [האמונה הרדודה הזו היא היא הכפירה שבזמן עקבתא דמשיחא!!!]
[וכאן הרב מסביר על מלחמת הכפירה המוחלטת נגד הכפירה של האמונה הרדודה:]
ההתישבות הנפשית הגסה על דבר מציאות התוכן ה-אלהי, בעצם המילים והאותיות בלבדן, זאת היא שמחפירה את האנושיות, והכפירה [המוחלטת החילונית] באה כעין צעקה מעצמת מכאובים לגאול את האדם מבאר צרה נכריה זו [הכפירה המוחלטת-החילונית בועטת באמונה הרדודה בגלל חיים חשוכים כאלו שהיא מבטאת] , להעלותו מחשכת האותיות והפתגמים[כל מיני ווארטים ומשחקי מילים שמורידים קרנה של תורה] למאור הרעיון והרגש [לחשיבה גדולה ומרוממת של אמונה עמוקה ומיוסדת], עד שהיא מוצאת מקום לעמוד גם במרכז המוסריות. יש לכפירה זכות הקיום הארעי מפני שהיא צריכה לעכל את הזוהמה שנתדבקה באמונה מאפס דעת ועבודה [כל תפקידה של החילוניות היא לגרום ליראי ה' להעמיק באמונה ולהסיר את החשיבה המזוהמת,הקטנה והמצומצמת המתוארת לעיל].
עד כאן לשון הזהב של הרב.
הלוואי ונזכה להעלות ולנקות את התפיסה והמחשבה היהודית הנתונה פעמים רבות בצינוק חשוך מאין אור, בידי אנשים שחושבים שהם מאמינים.
תגובהתגובות