עוד מעט אנחנו מגיעים לימי החורבן (יהי רצון שיהפכו לימי ששון ושמחה עוד השתא בעגלא ובזמן קריב)
זוהי קינה שכתבתי ביום השני (או השלישי) לחורבן.
מופיעים בה בעיקר השמות של ישובי סיני. מפני שחלק מישובי גוש קטיף וצפון השומרון עדיין עמדו על תילם, והתפללתי שתיעצר המגפה.......
בס"ד אור לי'ג אב תשסה
קינה למוצאי תשעה באב
חרב עלי עולמם.
שוב.
ושוב ארצות קסומות
הופכות למחוזות נעלמים
הצוללים לתהומות הנשיה
של הזכרון.
עצמונה,ימית,חצר אדר,
תלמי יוסף,נאות סיני
אופירה,דקל אבשלום......
"הפתחה שלנו ארץ רחוקה
הפתחה שלנו ארץ ירוקה.."
וישיבת ימית שנדדה לנווה דקלים
נחרבת ביחד עם קיר הזכרון
והגולים שהקימו את ביתם וחלמו
לשוב אלי-סיני,
גולים שוב....
וכמו אז כן עתה
"לא תהיה נסיגה"
(זוכרים?!)
והנֵס לא קרה
וזועק יוסף מקברו:
אל תמכרו אותי שוב
בעמק דותן!
אך אזני האחים אטומות לבכיו
וליבם מתנתק,
הם נותנים לישמעאלים
חינם- אותו ואת כותנתו...
ושמשון הגיבור
עיניו נקורות
וגם שערי עזה סגורים בעדו
כי תש כוחו מלשאתם על גבו.
אז תקום ממקומה אמנו שרה
בחלקת השדה שאברהם לה קנה,
ועיניה בוכות אך ידה איתנה
היא תאמר : 'ילדָי,
דרככם נבוכה-
עשיתם,בניתם קריה יפהפיה
ואיש אל אחיו גם פניתם פניה,
והנה חרב הבנין,תאניה ואניה,
וחוגגת עליו הגר המצריה...
שמעו לאמכם,אל תהססו שניה!
גרשו האמה הזאת ואת בנה!!!'
תגובהתגובות