פורסם בתאריך א' באב תשס"ז, 16.7.2007
העצב
מתחולל בתוכי.
מכה בנפשי.
מכאיב
מדכא,
לא נותן לי מנוח,
הולך איתי בכוח.
לא מפסיק
לא מרפה
העצב הזה.
התקווה
מזדחלת לאיטה,
מרוחקת קמעה.
אלי היא לוחשת,
אותי מחבקת.
הופכת כאבים,
לדברים מלטפים.
גורמת לי,
לחזור לעצמי.
לצאת מזה,
מהעצב הזה.
תגובות
בס"ד לק"י
בא מהלב ונכנס אל הלב.
הסוף האופטימי (על אף שהמילים האחרונות- "מהעצב הזה", הפוכות, אך אדרבה הן מדגישות אף יותר את האופטימיות החדשה) ממש מודגש וחזק אל מול ההתחלה הפסימית והקודרת.
העיקר שיצאת מזה.
עמישב
שיר יפה ועצוב רשום בצורה יפה.
ואני מאחלת לך שתזכה לראות תמיד את הטוב גם בזמנים שקצת קשה והכל נראה קודר
החיוך קו עקום שמיישר הכל