חיי רחוב בין הצללים של הצלחות גדולות
והצלחות גדולות יותר. בביבים ובאשפתות
של עיר ילדותי, מחפש
-בפח זבל עולה על גדותיו-
עצמאות.
חיי רחוב:
חיי כלב. רודף אחרי חתול תועה
ברחובות אפורים,
בסמטאות האפלות. בכאב,
בשכונות
העוני של גן-העדן.
חיי אדם.
חיי. אפורים ואובדים. ישן
על שברי בקבוקים.
וכל רכושי: חתול ומכנסי שרוואל
ישנים, עם חור בברך וגומי רופף.
הנווד הזה, שהוא כל מה שהייתי
ולא אהיה-
מחפש עצמאות
שמישהו אולי השליך מעליו אבל הכלב הזה
מוצא
במכולת האשפה המצחינה רק צללים
של גדולים ממני, קליפות
וחתול מפוחד.
תגובות
בעיקר השתלשלות העיניינים וההקבלות.
שכוייח.
כתוב מאד בכישרון
נדמה לי שכבר אמרתי את זה על יצירה קודמת...
אבל זה עדיין נכון
נ.ב. ואני אומר אין מנוס מוכרחים לירקוד וד"ל
"של הצלחות גדולות
והצלחות גדולות יותר"-הציק לי החזרה.
חוצמזה, מעולה כמו תמיד....:-).
לקוחה מהסיפור תהילה...
היא אומרת שם שהיא עברה בחיים דברים "טובים וטובים יותר".
אבל תודה.
אגב, למה באנונימיות?
לא להאמין.
אפשר לכתוב דברים כאלה. זה מתקבל (אצלהם)?
אם כן, מזמן הייתי ממלא בעוד שירים את החממה...שלי.