תקווה אחרונה.

רק אהבתו התמימה, הכנה
תגאל אותי
מסמטאות החושך הקרות.
זו תקווה יחידה, אחרונה,
שיביא אותי
אל עולם בו ידעתי פשרות.

היופי בעיניו: השחור, המושלם,
אותי שומע,
בין האפר, השאול, השכול והעוני
כי רק הוא -- רק הוא מכולם
לבדו יודע
מה פירוש הדבר להיות כמוני.

כי גם הוא בעצמו פעם ניצַל,
בעור שיניו
מן אש התופת בפאתי הדרום.
לכן רק הוא, יום אחד יוכל -
במגע עיניו
לקחת אותי אל גני השלום.

רק אהבה, אהבת אמת
תגאל אותי:
יתומה טיפשה ועיקשת.
שביב תקווה שלא מת
מחייה אותי
מפיח ציפייה בעיר הננטשת.

להשתחרר מן הגוף המכביד,
מעלה לצנוח
אל עולם אהבה עד בלי די.
רק לו - הן ידעתי תמיד -
יש הכוח
אך הוא עזב זה מכבר... בלעדיי.