הנבואה, הדמיון והגרפיקה
עת חרב ביהמ"ק ופסקה הנבואה לפני יותר מ- 2000 שנה ירדה המציאות מדרגות הרבה. חז"ל ביטאו זאת במשנה (סוטה מח א): "מיום שחרב ביהמ"ק... ניטל טעם הפירות... אף ניטל שומן הפירות". המציאות ירדה ואיתה גם האדם. כל החשיבה, כל ההרגש והדמיון, אפילו היצרים של האדם קטנו פלאים לעומת זמן הבית והנבואה. ומכיוון שהאדם ירד גם קישרו הטבעי עם בורא עולם פסק להיות ישיר, כאשר הנבואה פסקה. גם רוח הקודש שנתגלתה לאחר הנבואה לא החזירה עטרה ליושנה והקשר הבריא והטבעי של עם ה' עם בורא עולם לא חזר למקוריותו. עד כמה ירדה המציאות הישראלית נוכל ללמוד מאמרה ששמעתי בשם גדולים שאמרו שיש לנו אולי איך שהוא יכולת לנסות להבין את גודלם של התנאים והאמוראים כותבי המשנה והתלמוד, אך את מעלתו של יהודי פשוט בזמן הבית – זאת לא נוכל כלל וכלל לשער.
המציאות הטבעית והבריאה של עם ישראל כמו שהיתה בזמן בית המקדש הראשון היא שהעם או חלקו זוכה למדרגת נבואה. למעשה אפשר לומר שאנחנו היהודים חיים מאז החורבן באופן לא טבעי ובריא אלא אנחנו כולנו 'חולי נפש' (כמו שהגדיר זאת הרב אילן ציפורי). כל ההשגות שהשיגו גדולי ישראל בכל הדורות לא הגיעה להרגשה קלה של הקטן שבנביאים בזמן נבואתו.הנביא היה חש תחושות עזות ביותר של רוחניות עד שהגוף החומרי לא החזיק מעמד (חוץ ממשה רבינו). לנביא היה כישרון לדמות את מה שהוא רואה. כח הדמיון שלו היה עצום "וביד נביאים אדמֱה". כח דמיון זה, מתנת שמים זאת, אבדה מאיתנו ולמעט גדולי ישראל יחידי יחידים שזכו למעין דמיון כזה, לנו אין מושג קלוש בעניין ובמשך הגלות כח זה כלל לא בא לידי ביטוי. פיתחנו את השכל, את תכונת המחקר, אך את כח הדמיון הזנחנו כליל. "הניסיונות של התרבות העשירו הרבה את המדע המעשי, ואת הרוחני הבנוי על בסיסו אבל את העולם של הדמיון וכל גודל החיים שבו הורידו הרבה. על כן קטנה היא מאוד האישיות העכשוית לגבי האישיות הקדומה, ביחוד אצל הגדולים שנתבגר הדמיון שלהם ורכש לו המניות הדרושות מהשכל המעשי" (אורות הקודש עמ' רכה סעיף נב)
עם ההתפתחות הטכנולוגית שהחלה בתחילת המאה שעברה, חלו שינויים רבים בדרכי החשיבה, הרגש והדמיון. עם המצאת המדיה הויזואלית החלו גם לפתח בעולם תוכנות גרפיקה. מה שפעם היה בלתי אפשרי ליצור היום בקלות אפשר. דברים דמיוניים שלא יכולנו לבטא היום אפשר לעבד בקלות (נראה שאחרי הטרילוגיה המונומנטלית "שר הטבעות" שבה הגיעו לגרפיקה תלת מימדית ברמה ריאליסטית לחלוטין, אין עוד מגבלה ביד האדם ליצור כל העולה בדימיונו הפרוע...).
הרב קוק זצ"ל מלמדנו שאין דבר בעולם שאינו שייך לכוונה ולמהלך אלוקי. כל דעה, כל מחשבה, כל התפתחות ושינוי יש להם מקור בקודש. אם כן, יש לשאול- מה תכלית ההתפתחות הגרפית שקורית בדורנו? מה אנו כיהודים אמורים להסיק ולקבל מזה? לענ"ד נראה שהתפתחות זו נועדה להכשיר ולפתח בנו את הדמיון שכה הוזנח במשך שנות אלפיים. בשביל מה? בשביל להכשיר אותנו לקבל נבואה כמו שהבטיחו נביאנו שהקב"ה עתיד לשפוך עלינו, בקרוב. לאחר כ"כ הרבה דורות של יובש הרגשי ודמיוני הקב"ה מניע תהליך שיחזיר עטרה ליושנה. לכן צריכים אנו לשמוח הרבה על שיש בידנו יכולת לבטא גרפית את אשר בנפשנו, את הרגשותינו את מחשבותינו, את תקוותינו ושאיפותינו. ברור הדבר שאדם אמוני לא יעז לנסות להגשים דבר שאינו גשמי ולא ידמה חלילה צורה ליוצרה. בזה יש כמובן להיזהר מאוד. אין לנו את הכוחות האלה לא בעוצמתם ולא בטהרתם, אך הכיוון הוא בפיתוח נכון של כוחות הדמיון וביטויים. הגרפיקה היא לא המילה האחרונה, היא תחילת תהליך. סופו, אנו מקווים שנזכה, הוא בהעראת רוח נבואה ממרום, ממקור הקודש.
"בעלי ההשגה הגדולים, כח המדמה שלהם הוא גדול ונשגב מאוד, והוא מקושר עם החזיונות היותר כלליים שבמציאות. ולפי גודל הגבורה הרוחנית והטהרה הנפשית שלהם, פועל בהם כח המדמה את פעולתו לצייר ציורים עליונים ונשגבים שאור האמת העליונה מתגלה על ידם, בגילויים כאלה שאין שום שכל הגיוני יכול להגיע אליהם. אל תהיה קלה בעיניך התפתחותו של הכח המדמה, גבורתו וצחצוחו, שהוא מקושר בקדושתו וטהרתו, כי הוא כסא שאור החכמה והחיים העליונים שורים עליו" (אורות הקודש א' – הדמיון העליון עמ' רלא סעיף נז).
תגובהתגובות