פרולוג-
לזכר יעקב וויס, איש האצ"ל שנשאר אחד משני השורדים למשפחתו הענפה בשואה,ומהגהנום הנאצי הגיע לגרדום הבריטי.
כתבתי את זה לזכרו, בכדי להעלות את אישיותו ומעשיו המדהימים: מהצלת עשרות יהודים בהונגריה ע"י התחפשות לקצין נאצי, ועד לימיו בארגון האצ"ל, ולמען רענון הרעיון שבשבילו נתן את חייו.
בודד באיבו שניצל מגהנום,
מצטרף ללילות השחורים של ייאוש,
אל מול העניבה מגביה דום,
ובכך מעניק לנו אשכר של אישוש,
מרחף מעלה ועובר את התכלת
ואץ לעבור במפגיע את הקרובים
יהודי אלמוני, ללא המשך לשושלת,
ממהר לריבון העולמים.
האדמה צבועה היטב באדום
ובאוויר אין ראות, יש עשן
אל המעש נקרא, ניצול הגהנום
לשחרור המולדת, לא יישן.
אחים מסגירים, ודיבה מדברים,
ועל פשע זה לא נסלח
להציל את עמינו אנו מחויבים
כאב את בנו שסרח
ושמיים קודרים, החושך בסף
מסתירים את הברקאי ואורה
ואל מול העניבה, היא מתגלה בחטף
הבכורה העם והמשורה
זכו העם שאלו בניה
שנגד רצונה ובערה, נלחמו
שוב מעטים מול רבים בגווניה
והנס, שכליש מרדו
והימים ההם והזמן הזה
המלחמה עוד שרירה וקיימת
שוב מעטים מול רבים בגווניה
האם שוב ימרדו וילחמו?
תגובות
נחמד לראות שאנשים עדיין זוכרים את אלו שבזכותם אנחנו חיים כאן.
אשריך!
כתוב בפקחות והרבה תבלין...
עוד אשוב להתבונן בו...