פרק כ"ט
שחר ישב על המיטה בחדרו, עצבני, יותר מאי פעם. 'יופי! אז נוספה לי עוד יועצת! בת 17.. מעצבנת! היא יותר קטנה ממני, הנעמי הזאת'י! מה היא חשה? שמותר לה להתערב לי כי..? כי מה, בעצם?! כי אני ביישן יותר ממנה? ואז מה?? היא לא יותר טובה ממני בכלום! חוץ מבזה שהיא יודעת לא לשים על אנשים! אבל לא חסר לי שאבא ואמא עוד יחשבו שבצר לי פניתי אליה, אז אחותי שקטנה ממני בשנה! זה מעיק עלי, ומאוד!! אני חושב שזה לא בגלל מה שאני, שזה מעיק עלי.. אף אחד לא ניראה לי שהיה אוהב אחות קטנה שמתערבת לו בחייו! זה מגוחך לחלוטין! אבל יש משהו באווירה של הבית, שנראה לי שבגלל זה היא ככה, כי היחס של ההורים אלי הוא גם כמו אל ילד קטן. שזקוק מאוד לאיזו יד תומכת, יותר מידי תומכת, שגם תנווט לו את כל העניינים! כאילו אני איזה ילד מוגבל, חלילה.'
"שחר! שחר! היכן אתה?"
"אני כאן"
"יופי.. ואיפה זה כאן?"
"בחדר שלי. מה הפעם?"
"נתן חזר מחבר, והוא רוצה שתצייר לו ציור לגן"
"ואז מה?"
"ואז כלום. הוא ביקש. מה אכפת לך לצייר לו? אתה דווקא טוב בזה"
"אוקיי."
"שזה אומר?"
"שיבוא אלי לחדר, ושיביא דף וצבעים"
"סבבה"
"אהה, וגם עיפרון!"
"אוקיי"
"שחר?"
"כן נתן, מה לצייר לך?"
"לא יודע.. אהה.. כלב, אתה יודע?"
"מה אני יודע?"
"לצייר כלב?"
"כן, אני חושב שאני יודע"
"הגננת בקשה שנצייר ציור, ואמרה שגם האח הגדול יכול לעזור לנו"
"אז אני האח הגדול"
"כן"
"אני יודע שכן"
נתן שתק, לא הבין מה אחיו הגדול, שנהיה מוזר לאחרונה, רוצה ממנו.
"שחר, אתה מוזר"
"כן? מה אתה אומר.."
"אתה כל היום צועק על אבא ועל אמא, וגם על נעמי"
"אהה"
"נכון? למה אתה מוזר?"
"נתן! זה מעצבן אותי! אני לא מוזר, ואני לא צועק כל היום על אף אחד!!!!" הרים שחר את קולו,
"אתה כן!" התעקש נתן,
"אוקיי, אז אני כן, ואם אתה לא רוצה להיות הקורבן הבא שלי, אז שקטט!"
"קורבן? זה החיות שהורגים בבית-המקדש! למדנו את זה בגן"
"נכון"
"מה, אתה הורג חיות בבית המקדש ויש לך קורבנות? אבל כבר אין בית מקדש.."
"אין לי קורבנות שאני הורג פיזית.. עזוב. אתה קטן מידי" תפס שחר שהוא בעצם מדבר עם אחיו הקטן,
"אני לא קטן! עוד כמה זמן יעשו לי בגן יומולדת של ארבע"
"קטן"
"לא קטן! אני אגיד אותך לאמא שאתה קורה לי קטן"
"טוב, טוב" ענה לו שחר, "אתה גדול מאוד מאוד, 'למה, לעזאזל, אני מתווכח עם הצוציק הזה?!'
"נכון! עוד מעט אני אפילו יהיה יותר גדול ממך!!!"
"נכון"
"אתה רואה? אז אני לא קטן!!"
"נכון, אתה ענק במיוחד"
"ענק ומיוחד?"
"במיוחד"
"נכון", הנהן נתן,
"כי אני אמרתי.." צחקק שחר.
"שחר!! נו, נרגעת?"
"אוף.." מלמל שחר, "נעמי הזאת!!" הוסיף, ואחר קרא:"לא כשאת בשטח! מעצבנת"
"תודה, אח רגוע ונחמד שלי"
"תקשיבי, אתה כל דקה עם ההערות שלך, פלא שאני לא רגוע?"
"כן! אני לא כזאת'י מרגיזה, כמו שאתה בטח טורח לחשוב עלי"
"לך ניראה אולי שאת לא כזאת'י מרגיזה, אבל את בהחלט כן!!"
"מה שתגיד, צדיק שלי!!"
_______________________________________
הפרק הקודם
תגובהתגובות