מחנות על מחנות על מחנות,
אהלים על גבי אהלים,
דרגשים מלאים
בחיילים עצומי-עיניים,
עצובי-עיניים.
רק לשכוח את הבית,
רק לשנוא את נערתם מייחלים כולם,
לצאת לקרב בלא דבר
לחזור אליו.
לצאת עם כל הגוף
ולא להשאיר את ליבם מאחור.
רק עלם צעיר מאד
ויפה-עיניים, רק הוא מכל הבחורים
מסוגל לקחת את ליבו איתו אל הקבר;
לא נותר מי שישמרנו בשבילו
כי הוא לבד.
בצאתו אל הקרב אפילו לא
הרהר בביתו שממנו גורש
בבושת-פנים ובכאב
ובנערתו
שנמלטה ממנו אל בחורה האחר,
רק הביט בעיני הזכוכית הקרות
של מותו הקרב.
תגובות
אהבתי את התיאור החי של מה שקורה עם החייל.
הכתיבה יפה
שבעזרת ה' לא יתממש.