מסדרון מכוסה שטיחים מחוספסים
דוקרים קצת; חלונות בוכים; אתה,
מאחורי איזו דלת ויש לי
רק ניחוש אחד. לפתוח את הדלת
שתשחרר אותי ממך, שתקרב אותי
אליך. אל סודך.
זגוגיות שקופות וקרירות
מעברן אפשר לגעת בלי
להרגיש. בלי להיות.
במרחק כה קטן מעיניך, במרחק
כה גדול מליבך.
האם גם מן הצד השני אפשר
לראות שם אותי?
האם זרים רואים בי יותר?
לו היה החלון מראה
והייתי יודעת את האמת על מבטי
ופניי שטופות הבכי.
תגובהתגובות