שעת הערב הגיעה וכולם מתארגנים לקראת השינה.
7 בערב והנה נשמע טלפון אצל משפחת רוזנפלד
"הלו?" ענתה רותי אמו של יונתן
"שלום" נשמע מעבר לקו השני "מר רוזנפלד נמצא?"
"כן, חכה כמה שניות על הקו, אקרא לו"
"כן?" נשמע קולו של מנחם "מי זה?"
"שלום לך אדון רוזנפלד, מדבר יהושע לוי המלמד של הבן שלך יונתן"
"שלום לך מר לוי" מנחם תמהה בפליאה מדוע התקשר "מה שלומך? קרה משוהא בכיתה ליונתן? הבן שלי עשה משוהא?"
"לא! לא! חלילה!" נשמע מעבר לקו השני "יש לך בן נפלא, לא אונה רע לאף אחד, לא מריגישים אותו מרוב שהוא ביישן ושקט"
"חחחח" צחוק עליז עלה בפניו של מנחם , צחק בעליזות ששמע שיש לו בן כזה טוב.
אך מדוע מר לוי התקשר התפלא, לא שאל זה לא יפה לשאול שאלות כאלו " קרה משהוא שרצית לשוחח עליו?"
"כן" השיב מר לוי "האם אוכל לתאם איתך פגישה למחר, ברצוני לשוחח איתך על בנך, יונתן"
לאחר כמה שניות של מחשבה "ממממ.... כן אוכל להיפגש איתך מחר... אמממ... באיזה שעה?"
"ב-10 וחצי בבוקר, מתאים?"
"כן, מתאים, מחר אהיה ב- 10 וחצי בבית הספר"
"בכניסה לבית הספר ליד חדר המורים חדר מספר 21 שם אני אהיה אני מחכה לך שם"
"אני רושם" הוא רשם על פנקס את השעה ומספר החדר על מנת שלא ישכח "מחר אהיה אצלך"
"תודה לך מר רוזנפלד, תודה שהסכמת, יש לי שיחה רצינית ודחופה לדבר איתך עליה"
חשק בכל ליבו מה הדבר הדחוף שהמורה מעוניין לדבר איתו
"בבקשה מר לוי, אני בטוח שאשמע רק טוב על בני, ובטוח שחפץ אתה לעזור אך אם יש בעיה אנוכי יכול גם לעזור"
"להיתראות , כל טוב ולילה טוב מר לוי"
"תודה רבה, לילה טוב מר רוזנפלד"
* * *
השיחה הסתיימה בין השניים , שניהים ניתקו את הטלפון וכל אחד הלך לדרכו, רותי בנתיים טיפלה בקטנים וניסתה להרדים אותם, מנחם עבר במסדרון ליד החדרים לראות שכולם ישנים והנה רואה שיונתן ער ונכנס לחדרו.
הוא ניגש אליו וליטף אותו ובחיוך קל שאל אותו : "קרה משהו בבית הספר"
"לא,לא קרה שום דבר אבא" לבו חפץ לדעת מדוע אביו שואל " מדוע אתה שואל אבא?"
"המורה שלך, יהושע, התקשר לפני דקה" פניו של יונתן החוירו "קרה משוהא?" מה הוא אמר" שאל בפחד
" אני לא יודע עם קרה משהו, לכן אני שואל אותך, הוא רוצה שאפגוש אותו מחר ב-10 וחצי"
יונתן הסתקרן לדעת מדוע המורה הזמין את אביו לפגישה,על מה הם ידברו?
"בטוח שלא קרה שום דבר יונתן?"
"כן אבא, אני בטוח, לא עשיתי שום דבר רע"
"אני מאמין לך יונתן, אתה ילד טוב, יש לך לב זהב" וליטף אותו "עכשיו 7 וחצי זה קצת מאוחר, קרא קריאת שמע ולך לישון"
"טוב אבא"
ונפרד ממנו בנשיקת לילה טוב.
* * *
כעת סיים לקרוא את קריאת שמע,עכשיו הוא רוצה לדבר אל אביו שבשמיים רק הוא ואלוקים! רק יונתן לבדו, רוצה לדבר אליו, לנסות לשפוך את יגונו לפניו.
" אלוקים זה אני, יונתן, הבן שלך, זוכר אותי?, ה' למה אנני יכול להיות שמח ככל שאר הילדים? תעזור לי, אני הבן שלך, ואתה אבא שלי , אתה לא אוהב לראות את בנייך עצובים נכון? עצוב לך שלמישוה עצוב,אז מה עושים? אני לא רוצה להעציב אותך, כן, גם לי כואב, אנני סומך על אף אחד רק עלייך, רבים פגעו בי והפכו אותי לילד עצוב וממוסגר, שברו את ליבי , הוא לא יוכל לחזור להיות שלם יותר, כי פגעו בו, המון דברים מוסתרים בו" הוא בוכה יונתן, מזיל דמעות מכאב ומיגון רב וממשיך " יש לי משהו לששאול " למה ילדים פוגעים זה ביזה? למה הם פוגעים בחסרון שנתנת להם? למה הם פגעים בעוד שהם יודעים שזה יפגע בחברם? "למה הם נהנים לפגוע באחרים? למה תמיד מחפשים את החסרון? הלא אני כמו כולם, יש לי לב , רגשות, ידיים ואני מודה לך על הכל יש ילדים שאין להם את זה, למה תמיד שופטים על פי החיצוני? שאדם פגום הוא כבר לא שוה? הוא כמו כל אדם אחר! הוא כמו כל אחד! ברגע שהוא מושלם הוא טוב?" ונאנח בבכי
"רבונו של עולם, פתח את ליבי , התייאשתי, הרמתי ידיים, אבא יקר אני אוהב אותך, לילה טוב"
יונתן מנסה להירדם אך אינו מצליח, אולי בשל הרעמיים החזקים והגשמים? והרוחות החזקות שנוקשות בחלון? או בגלל הזכרונות הכואבים שמזכירים לו את יגונו וכאבו המר.
בלב כואב וכבד מתבודד וחושב לעצמו אילו יכול לספר את יגונו שמישהו יגלה הישתתפות בצערו.
מחשבות רבות התרוצצו במוחו של יונתן, לא נתנו לא מנוחה, הוא עייף עכשיו, עייף ממשך היום שעבר עליו? או עייף מהחיים? אך חרש של שתיקה קטנה, חחרש של בכי ותפילה קטנה לאביו שבשמיים.
ותוך כדי נרדם.
תגובות
יקירה את כותבת נפלא !!!!!
המלצתי!
שכוי'יח!!!